.
אני אדם של "שחור ולבן"?
בולשיט.
את העולם כלאתי בחדר המדרגות הפרטי שלי. מעשיהם של אנשים (לא כלפיי) מעלים ומורידים אותם מדרגה. בתחתונה נמצאים אלו שעבורם אעשה את הכל כדי לעזור, כי אני לא יכול לישון אחרת, אבל לא אניח להם להתקרב, פן יגעו. באמצע הושבתי את אלו שעמם אשתה הכל ואפילו אספר בדיחות. את לוגמי הוויסקי בלבד, מיקמתי באחת העליונות, תחת אלו שאת ידם אלחץ בכניסתי וביוצאי. על העליונה נמצאים ארבעה חברים בהם בחרתי לחלוק עמי תא בשבי (אנחנו נחלוק, אם לא עכשיו, אז בגלגול הבא), ואם אמצא בתא שלי אחד ממדרגה תחתונה, אני אחנוק אותו בידיים ערומות, כדי לשרוד.
"אתה שיכור, אליפל, אני פוחדת."
"ממה את פוחדת, ממה? שאני ארצח אותך? אחרי כל מה שעברנו יחד, דווקא הלילה?"
"לא."
"אז ממה?"
"אתה מפחיד אותי."
"תגדירי, ליזט. מה מפחיד אותך? האמת? כן. אני רוצה להרוג אותך עכשיו. אני רוצה להחדיר אליך את היד באחת, אני רוצה לראות את הדם שלך זורם על פרק ידי, אני רוצה להניע אותה בתוכך ולהביט בעינייך כשהמוות נמהל בתשוקתך. אבל אני לא אעשה את זה. כי אני אוהב אותך. כי אני זקוק לך. הנה תראי מה עשית. שוב אני עוזב את המסיבה לא כי אני דפוק אלא כי את ולא אני, לא מ-ב-י-נ-ה."
"אני מבינה, אבל אני לא מצליחה לא לפחד, אני מנסה, אליפל."
"לא מספיק, ליזט, את מנסה לא מספיק! אני אילפתי אותך, אני רדפתי אחריך ברחובות, הופעתי בהפתעה, צפיתי בך מהצד ממתינה שאופיע. אני הרחתי את שובל המתח אותו הותרת אחריך על המדרכה. אני עקבתי אחר צעדייך. את פחדת להביט לאחור ולבדוק בפעם האלף ואחת אם אני שם. אגב, לפעמים הייתי ולפעמים לא. את לא אמורה לפחד... טוב, נרגעתי. עזבי, לא משנה. תבואי החוצה אתי?"
"אני לא מרגישה את היד."
"איזה יד?"
"את זאת שעליה אתה לוחץ, אליפל, היא הכחילה."
"למה לא אמרת?"
"אמרתי, אבל לא הקשבת."
היא צודקת. היא לא ממוקדת. היא מקולקלת. צריך לתקן אותה.
.
לפני 15 שנים. 17 במאי 2008 בשעה 2:44
