.
"אלפל, אני מודאגת מהטיול הזה."
"למה, בובה שלי, למה?"
"כי אתה תשתה בלי הפסקה וכמו תמיד יקרו לך כל מיני דברים."
את מתבזבזת, אולי תדאגי למישהו אחר? דאגי לתותית, למשל, שלמרות שכבר נראית כמו מיני חבית לא מפסיקה להשתולל. כשאני עוקב אחריה כיצד היא מתעופפת מהכורסא לשולחן, מבצעת תרגיל אקרובאטי קרוב לתקרה ואז עוד אחד על הקיר, אני חושב שהיא בעצם ציפור עם פרווה. דאגי לאחיה של פיצית שהשנה יצטרך לטפל גם בה, בזמן שאני אראה לך את הזריחות ואת השקיעות כמותן לא ראית מעולם.
אני מחכה לרגע בו אושיב אותך בסירת משוטים פשוטה ואחתור כשאת יושבת ופניך מופנים אליי. כשבעינייך משתקף האגם על כל עושרו. על דגיו הנוצצים, על קני סוף המגדרים את גדותיו ועל הצמרמורת הקלילה שזורקת בו בריזה פתאומית. האם אי פעם חלבת פרה? האם שתית את החלב בעודו חם ומתקרם במהירות בזק כמו מתגונן מפני העולם? וצלופחים מעושנים אכלת? אני אחפור מחילה, בקצה האחד אבעיר מדורה, בשני אתלה את הצלופח ועד שיהיה מוכן, אשכיב אותך על הדשא אותו אקמט קודם בידיי כדי שלא תחתכי, כי את לא יודעת מה זה דשא אמיתי וכמה נוקשה הוא כשיש די גשמים. כן, הגשמים. את לא מתארת לעצמך כמה יפה המנגינה שהם מצליפים באוהל. אני אתלה את הפנס במרכזו כדי שלא תפחדי מהברקים שינסו לקרוע את האריג ואקיף אותך בגופי הבוער תמיד כדי שלא יהיה לך קר. ואם בבוקר תרצי לאסוף את הטל, אני אכיר לך את כל הפטריות. הן שונות משמפיניונים שאת קונה אצל החנווני שבפינת רחוב. אנחנו לא נתלוש אותן מהאדמה אלא נחתוך בזהירות עם הסכין כדי להשאיר את השורשים לגשם הבא. לא עבורנו, כמובן, כי מחר נעבור למקום אחר, אלא עבור אלו, כמונו, שאולי יגיעו לשם.
אפילו לקינוח אינך צריכה לדאוג. אני יודע לזהות את מקומות המסתור של חמוציות ממרחקים. הן לא עד כדי כך חמוצות ואם מבשלים חופן מעל מדורה בתוספת שתי כפות סוכר ומערבבים עם שמנת אמיתית, יוצא מעדן. את השמנת נקנה אצל האיכרה שמזקקת אלכוהול בביתה ומוכרת לתושבי הכפרים הסמוכים. גם את האלכוהול נקנה ואפילו נשאר אצלה לארוחה, בתומה אקח אותך לטעום מהדומדמניות ומהעכוביות המקיפות את ביתה. כשנפרד ממנה, היא תניח בחיקי מעין סיר חרס קטן, כמו שני אלו שאת שומרת בארון מטבח ושואלת אותי לפעמים למה הם משמשים. אני לא אגלה לך מה יש בתוכו, לא הלילה, ילדתי, כשאת מביטה בי בעיניך המודאגות וממתינה שאבטיח שגם אם יקרו לי "כל מיני דברים" לי לא יקרה דבר.
אני יכול להבטיח לך אלפי הבטחות ולעשות את כל מה שעומד לרשותי נגד הגורל כדי לעמוד בכל אחת ואחת. אני מבטיח שנרים עלים ונמצא תותי יער תחתיהם, שאצבע את שפתיך בכחול ענבי שועל ואלמד אותך להבדיל בין אמניטות רעילות לאלו שלא, שטעמו של צלופח מעושן ימס בפיך כאשר אניח פיסה בתוכו ובמתח נרעד אעקוב אחר הבעות פניך. שאין כמו זריחה המשתקפת באגם או שקיעה המתמזגת עם גחלת מדורה. שכשפורמים את הדגים מהרשת יש להעביר אותם כך בדיוק בתוך הריבועים. אני מבטיח לך שכל עוד אני בחיים, אני ארצה לעשות את זה רק אתך ושאם יקרו לי "כל מיני דברים" אני אחזור ואעשה את זה שוב ושוב. אם תרצי כמובן. אבל אני לא יכול להבטיח לך דבר, פרט לכך.
.
לפני 15 שנים. 20 במאי 2008 בשעה 0:52
