.
מורכב עד טמטום, מרתק עד סירחון חושים. הייתי משתמש במילה "מטלטל", אלא שמישהו אחר ניתץ לה את השיניים, עקר את ציפורניה ושחק אותה עד תום. אך גם אם "חרא" נשחקה – בתחת צפוני באיזה מושב אידיוטי לחלוטין, לקול געייתן של פרות ועגלים שמוצצים עם הביצים, אולי מחוסר ברירה ואולי כי אין על הצירוף, זה בדיוק מה שהיה – חרא של ערב מעולה.
הייתי אומר שהוא התחיל ראשון ואני התחלתי שני ואולי להפך, אלא שאי אפשר להתחיל בזוגות. כשאמרתי לו שהוא בן זונה יותר ממני, הוא נעלב ואני חזרתי בי מהחלטה להרוג אותו גם כי לא רציתי לפגוע במוניטין ה"מחושב" שלי (אנשים מחושבים רוצחים) וגם כי אין גרוע מלחיות עם כזו ידיעה כשלכולם ברור שבן זונה יותר ממני אין.
אסטוניה מדינה גזענית, בה לא אבקר לעולם כי היא מעניינת את האף של שרית חדד, אבל את לייק-לנד שבזין-לנד אני אוהב. ולא רק בגלל שפע אגמים שנשפכים זה לתוך זה ואין להם סוף, אלא בגלל נשים ובעיקר בגלל ספציפית אחת.
"אנשים ספציפיים מחזיקים אישה ספציפית בכל לנד," אמר במבטא זייני ובחיוך "חביב" המשיך לשרטט את המסלול.
"מה זה אמור להביע?" שאלתי מבלי לקלוט את המבטא שלי, כי זה בלתי אפשרי, ושברתי לו את העט.
"אתה זוכר את ההיא?" הוא עדיין חייך אבל המבטא קיבל גוון אחר.
"ברור. דיברתי אתה לפני שבוע." חסמתי את המחשבה על שדיה העגולים והלבנים, שהדהימו אותי תמיד, כדי לא להביך את הג'ינס.
"הפעם היא מחוץ לתחום כי עשית לה מספיק." הייתי אומר ש"קבע" לולא שפתו התחתונה שפצחה ברעד תחנונים.
"אני מבין," אמרתי בהבעה חכמה (ואולי לא), "ואתה היית במקום הנכון ובזמן הנכון כדי לנחם?"
הוא חיפש עט אחר, אני חשבתי על שדיה מתוך פרינציפ, האירי חשב על הלנד שלו, מוטציה על הוודקה שבמקפיא ותימני מטורף הביא פיתות עם כוזברה וזחוג.
"אל תתרגז, אליפל," אמר בעברית צחה אחרי שטבל חתיכה במה שנקרא "חילבה" אבל נראה כמו חרא של ציפורים, "לא משנה מה יגיד, אלוהים העניש אותו מכבר – הוא נולד גוי..." רוקן כוסית ערק לגרונו וקינח חריף בחריף, "לך תעשה סיבוב במושב, האוויר הצח ירגיע לך את העצבים."
בתחת צפוני במושב אידיוטי לחלוטין, בין אווזים ופרות, כדי להרגיע את העצבים, מצאתי לי פרגית נחמדה שמדברת עברית בחי"ת ועאן (עי"ן) ובזמן שהם שרטטו קווים על המפה וקבעו גבולות מיוחדים עבורי, מיד אחרי שגמרתי, ביקשתי ממנה להיות האישה הספציפית שלי במקום הזה ששום "לנד" אינו כלול בשמו וכדי שתהיה לי סיבה לחזור שאלתי ממנה עט.
.
לפני 15 שנים. 25 במאי 2008 בשעה 0:11
