.
בואי, ילדתי, תתקרבי אלי. כן ככה, ראי כמה את יפה כשאת נבוכה, כשאת לא מבינה מה אני רוצה, כשאני שוקע בכורסה, מסיר את הקסקט, מניח אותו בזהירות על המסעד ומושיט אליך את ידי. כן, נכון, אני עייף נורא, רואים עלי, לכן אני כה זהיר בתנועותיי, לכן אני אומר לך: "בואי, ילדתי, בואי אלי, תעשי לי טוב. אני זקוק לך".
את יודעת מה עשיתי היום? נכנסתי למעבדה, יצאתי ממנה, נפגשתי עם לקוחות, נסעתי, התווכחתי, שוב התפוצצה מבחנה, הניסוי לא הצליח ותקן אחד לא עבר. קבלי תיקון: את יודעת מה עשיתי היום? חשבתי עליך. חשבתי על הרגע בו אראה אותך, אתיישב בכורסה ואומר לך: "ילדתי, אנא, בואי אלי."
כן, ככה, כמו שאת, מקסימה בחולצותיי. כשביקשת ממני רשות ללבוש אותן, לא הבנתי את הקטע, אני מודה, אבל עכשיו כשאני מביט בך לבושה בי, אני נדהם. אני נדהם מההבדלים שבינינו. מניחוח תפוזים שמכבה את סירחון הזיעה, מעור חלק שמאדים למגע זיפיי, מלחישות רכות הנבלעות בשאגותיי.
בואי ילדתי, אני זקוק לך כאן לידי, פקוחת עיניים ולב. כשאני חונק אותך נשארות טביעות אצבעות על צווארך, כשאני נושך אותך אני פותח בך פצעים מדממים, כשאני מצליף בך אני מצייר על גופך את אהבתי. בואי, קטנה שלי בחולצת תכריכים, הניחי את ראשך על כתפי ותנשמי פעמיים. פעם אחת בשבילך ופעם אחת בשבילי.
קבלי תיקון נוסף: את יודעת מה עשיתי היום? הרצתי את המחוגים ואת עצמי כי, כמו ילד קטן עם מפתח תלוי על צווארו, מיהרתי הביתה.
.
לפני 15 שנים. 4 ביוני 2008 בשעה 23:27
