.
ואחרי שאני שואג את השאגה האחרונה ומקשיב להדיה הנמהלים בתוך השקט ובנשימתה שמאבדת מתכיפותה, אני מנער את רגליה ומלקק את אצבעותיי.
"טעים לך?" היא שואלת.
טעימים לי מיציה המדביקים את אצבעותיי, טעים לי ניחוח תפוזים שבשיערה, טעימות לי זעקותיה אותן אני מקיף בשפתיי ובולע אלי. טעים לי עורה הרך והחלק, טעים לי כאבה. אחרי שאני חוטף את השקט שלי ומסופק מהרגעים ש"אחרי", נשכב לידה ונרדם; אחרי שאני שוב משלים עם העובדה ששעות השינה שלה שונות משלי ולי אין כרגע זמן לטפל בעניין. אחרי שאני מתאפק ולא מפריע לשנתה, אני חולם אותה מושלמת. אני חולם אותי גומא את דמה בקשית, מחדיר את ידי בין צלעותיה ותולש מביניהן את הלב. מרגיש את פעימותיו לא מטפורית, אלא באמת.
אני חולם אותי מסיר את הקסקט אחרי יום עבודה ארוך, מפשיט את הג'ינס וחולץ את מגפיי, מעביר את הגופייה אל הגב כדי שתמשיך לספוג את הזיעה, וניצב מול הראי כדי לראות איך אני קורע את עורי בידיי ושולף אותה מתוכי.
בחלומותיי אני חוזר ואומר לה כל לילה שוב ושוב: "ליזקיד, אני מצטער על כך שלא היה לי זמן עבורך היום. הייתי נורא עסוק. אני מקווה שלא הפריע לך להישאר אטומה בי".
.
לפני 15 שנים. 11 ביוני 2008 בשעה 0:41
