"לא 'Fucking Willo' אלא 'Weeping Willow'". תיקנה אותי שוב.
היא כרעה בין רגליי. השחלתי את ידיי תחת בתי שחייה וצליל שיוף של עור יבש על עורה העדין שרט את הדממה. תמכתי בה כאשר התרוממה על רגליה וכורכת אותן סביב מותניי לפתה את המפרקת שלי באצבעותיה. וכאשר קימרה את גבה לאחור נשקתי את צווארה ושם, בחיבור ההוא של שדיה. ניחוח פרחים שנדף מגופה התעצם או שמא... געגועיי. הייתי קרוב כל כך לפניה ולחלקיקי הזריחה שהשתקפו על שפתיה, משוחות, עבורי, באדום דם.
"Magic," לחשתי ונשפתי על הסביון, "ואת? את... את, בייבי פט, האם שמעת אותי חושב עליך?"
רציתי לומר הרבה יותר, היה לי אני נשבע באמא של המרכבה. שהיה לי אבל... זה ממילא לא חשוב כי לולא כן. הפעם לא הייתי חוזר.
עודה כרוכה סביבי קמתי ומספיג אותה גולשת מטה ומתייצבת על הרצפה, כרעתי לפניה.
"לולא את..." הוספתי לאימפוטנציה מילולית עוד גימגום.
"אני יודעת, אליפל."
כשהן ניצבות קמורות מעל נהר, אני נזכר בשיר : Cry Me a river
But who gives a fuck
לפני 15 שנים. 30 בינואר 2009 בשעה 1:57
