בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Clotted Blood

And with tears of blood he cleansed the hand,
The hand that held the steel:
For only blood can wipe out blood,
And only tears can heal.
Oscar Wilde / The Ballad of Reading Gaol
לפני 15 שנים. 19 באפריל 2009 בשעה 3:03

ואז היא שואלת אם לא שורפת לי הלשון אחרי כל הליקוקים שליקקתי אותה. ואני משיב שאני יכול לעשות את זה כל חיי, יש לי ניסיון של שנים. עם כולן הייתי כזה – ללקק, לטעום, להריח, לקחת. הכל שלי.

אבל אתה אני אחר. כשאני מרגיש את ידיה על ראשי, מצמידות אותי אליה ואת רגליה נכרכות סביבי, אני מתבלבל, אני לא יודע אם אכן אני הוא זה הלוקח, אם אכן כל זה אך ורק עבורי. ואז לפתע חשוב לי שתצמיד ותכרוך ושתראה לי כי גם היא לוקחת אותי.

"מותק, אני אוהב אותך את כל האהבות בעולם. את זו שאני מלקק וטועם תחת תחתוניך ואת זו שאני יונק מתוך שדיך, את זו שאני נושך מתוך עורך וגם את זו שכורכת את רגליה סביבי ומבקשת עוד. את זו שאת דרכה אני מפלס במילים וגם את זו שבדמעות. אני מתבייש להיות מאוהב. בפני עצמי. אני נקרע בכל פעם כשאת משנה רק עוד קצת מעולמי. אני חובט את הראש בקיר, אני מביט בתקרה ואז נזכר שכל חיי המתנתי לנס. וגם בכך שהייתי בטוח שיתגלם לא בחיי אלא במותי."

יושב מולך על הכיסא. חזרתי מסיור, את נרדמת למרות שהבטחת כי תחכי. את לא מבינה בשנתך כמה קרוע אני, כמה אני מבולבל, עד כמה גם אני לא מבין. עד כמה אני שונא את עצמי על כי איני מסוגל לוותר לאהבתך ולהיות מישהו אחר ולאהוב אותך בטוהר בו את אוהבת אותי....

"כן, גם באהבה ההיא שזעקתי כאשר בכית את תשוקתך לתוך פי. אני רוצה ילד ממך ואני רוצה לקחת אותך רחוק מכאן למקום בו הפטריות גדלות במשפחות והפיות מותירות על הטל שמתנקז בכיפתן את טביעות רגליהן. למקום בו פירות יער מכתימים את עקבי רגליים בצבע אדום עמוק ואת השפתיים ואת השיניים ואפילו את הלב. לשם, היכן שהמים צלולים וברווזים קוראים את קריאתם בלילות ומעירים את הלהקה על רקע קני סוף כפופים מעל נופרים בשלל צבעים."

...את תהיי לי אישה ואני אהיה לך איש, עד שיום אחד אשוב להיות מי שאני.


natti​(נשלטת) - איזה כיף לקרוא אותך אוהב עם המון רכות,
מכיל בהמון אהבה.
נותן את עצמך את כולך...
השינוי עושה לך רק טוב :-)
לפני 15 שנים
Brave Dwarf - תודה נתי.
לפני 15 שנים
שפחריפה - נכון. יש הבדל בין לקבל ללקחת (יש גם שיר כזה לא?),
קבלה "יפה " יותר במובן זה שהיא מעידה לי על הסכמה ועל הכלה , אבל היא פסיבית.
לקיחה מעידה על רצון אקטיבי ועל תשוקה, יש בה אולי סיכון (ל"נלקח"), אבל מי שמוכן לקחת את הסיכון מקבל סוג של בטחון בכך שמי שמולו אוהב אותו בכל האהבות שבעולם.






לפני 15 שנים
Brave Dwarf - לא תמיד, יקירתי, לא תמיד זה הלוקח אוהב בכל האהבות. כל חיי לקחתי בתשוקה עצומה. אין אישה שהייתי עמה שלא חשקתי בה עד כדי טירוף, עד כדי טמטום חושים. וליקקתי וחיבקתי והגנתי ונשמתי... והייתי רעב ולא ידעתי שובע. וכל אחת ואחת כשהייתה אתי, ידעה שמופלאה ממנה לא קיימת בעולם (מה שהיה לחלוטין נכון. כל אחת הייתה מופלאה בדרכה שלה). ובכלל יש לי חולשה לנשים מכל הסוגים ובכל המידות ובכל הצבעים. כל עוד הן נשיות כמובן. אני רואה בהן אם וחברה ואהובה ומה שאת רוצה ולא רוצה. כמו מים אחרי הליכה במדבר או קוביית קרח על מצח רותח, או פרח במרכז שממה. אני מעריץ נשים אך איני מאוהב ולא הייתי, עד כה, ולו פעם אחת.
שם, במקום הזה, אגב גם היו כל התקלים לרוב. אם אתה כזה וככה ועד כדי כך אז למה אתה לא מאוהב בי? אז אם אתה לא מאוהב בי, אתה סתם שקרן והכל משחק. הבטחת! אני קראתי בין השורות, אני ראיתי כמה אתה מטורף עלי, לא יכול להיו שאתה לא מאוהב בי, אתה סתם פחדן (-:

מה שאגב מחזק עד מאוד את טענתך שלהיות נלקח זה סיכון עצום. במיוחד אם ממול נמצא מי שיודע לקחת באמת.
לפני 15 שנים
שפחריפה - זה לא שאני לא מסכימה עם מה שאתה אומר (מה אני יודעת anyway), אלא שאני רואה את זה מזוית אחרת.
אתה מסביר לי כאן שלקחת זה לא אותו דבר כמו לאהוב, ועם זה אני מסכימה.
יחד עם זה, לקיחה תמיד מצביעה על תשוקה , ולכן אני תמיד הייתי מעדיפה (אני חושבת), מישהו שלפחות רוצה לקחת אותי ולא רק לקבל, ואני מאמינה שגם הוא היה מעדיף שאני ארצה לקחת אותו .
בקיצור אני מנסה להגיד שלקיחה מצביעה על רצון הרבה יותר מקבלה , ועכשיו סוף היום והשכל שלי קצת מסובב ועקום אז אני לא בדיוק זוכרת למה התכוונתי בבוקר.
אני חושבת שלזה :-)

והסיכון, גם אפרופו מה שכתבת לשלגי- תמיד קיים
הבעייה עם להלקח איננה שברון הלב, זה זמני, הבעייה היא ההתמכרות.

יאללה שפחריפה, הופ הופ הביתה. מספיק.
לפני 15 שנים
Brave Dwarf - לא לא... המוח שלך עובד יפה מאוד.
אני הבנתי את הכל. ואני מסכים עם הכל.
על נקודת ה"התמכרות" לא חשבתי. התמכרות למה? ל"להילקח"?

אם יבוא לך לחדד אחרי שתגיעי הביתה, תאכלי ותנוחי, אודה לך.
לפני 15 שנים
שפחריפה - אכלתי, הפלתי את הסוללה של הלפטופ על כף הרגל וריסקתי איזו עצם, עכשיו אני נחה, והריני מחדדת-

לקחת או להילקח זה פחות פוליטיקלי קורקט מאשר למשל לתת ולקבל. אין בזה הדדיות , למרות שיכולה להיות דו סטריות. זה הרבה יותר יצרי; משהו כמו ההבדל בין לקבל בונבוניירה לבין לקפוץ לגיגית של שוקולד מותך .
וכיוון שזה יותר יצרי ויותר עוצמתי זה ממכר.

אתה כותב:
"לקחתי בתשוקה עצומה. אין אישה שהייתי עמה שלא חשקתי בה עד כדי טירוף, עד כדי טמטום חושים. וליקקתי וחיבקתי והגנתי ונשמתי... והייתי רעב ולא ידעתי שובע. וכל אחת ואחת כשהייתה אתי, ידעה שמופלאה ממנה לא קיימת בעולם",
ואני אגיד לך שגם אם זו לא אהבה (ואני מאמינה לך שזו לא), זה מספיק קרוב; אז נניח לצורך העניין שמישהי היתה שם ונחשקה וחשקה עד טירוף וטמטום חושים,וחובקה והוגנה וננשמה... ואז זה נגמר, והיא נפלה מהכי גבוה (כמעט) , אז, IMHO, שברון הלב שווה לעומת האופציה של לא להיות במקום הזה אף פעם ולא להכיר אותו. זה לא סיכון. זה אפטר שוק.

הסיכון האמיתי, כפי שאמרתי הוא להתמכר. לחפש את זה שוב. את הריגוש , את הפנטזיה של האהבה, לאבד את היכולת להבחין בגוונים יותר עדינים, ..

לפני 15 שנים
Brave Dwarf - אני מקווה שלסוללה ולרגל שלום.

יש לי הרבה על מה לחשוב אחרי התגובה הזאת שלך.
תודה על החידוד (צר לי שתוך כדי ביצוע לא נמנעה הפגיעה באיברים חפים מפשע)
לפני 15 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - מאחלת לך להיות אתה עצמך ועדיין למצוא מקום לאהבה הזו שלכם. כי בעיני, אתה ראוי לכל האושר שבעולם, לא משנה מה (אני יודעת שאתה חולק על דעתי ועדיין זו דעתי).
}{
לפני 15 שנים
Brave Dwarf - חמודה. LOL, לא, אני לא חולק על דעתך. אני פשוט לא עד כדי כך בטוח לגבי ה"ראוי" ועוד פחות לגבי האפשרות להיות "אני עצמי" ועדיין למצוא מקום לאהבה. ונדמה לי (אבל לא בטוח עדיין) שהעובדה שאני שונה כל כך ממי שהייתי טרם הגיעה, רק מוכיחה את זה.
לפני 15 שנים
Lady Izadora​(שולטת){השד} - "עד שיום אחד אשוב להיות מי שאני."

הו אליפל חולה אהבה ...ויום אחד הוא יבריא ממנה וישוב להיות מי שהוא .

:)))

אין ציניות במה שכתבתי עכשיו ,אני נעדרת ציניות כשזה מגיע למילים שלך .

ומי אתה בעצם אליפל ?
הכל מהכל ,זה רק "המשחק " שאנחנו בוחרים לשחק מה נחשוף ומה לא .הקרקע קיימת אצל רוב האנשים הבריאים בנפשם .הדישון משתנה .

לפני 15 שנים
Brave Dwarf - "הו אליפל חולה אהבה ...ויום אחד הוא יבריא ממנה וישוב להיות מי שהוא" זה סיכום מעולה למה שכתבתי, אגב. ללא שמץ ציניות גם.

איזי בחייך, ככה פתאום מבהמה אלימה ובנזונה שלא דופק חשבון לכלום הפכתי בין-לילה לחמודי מתוקי רומנטי וסקסי? וזהו, עכשיו אני אחיה ככה עד סוף ימיי, אלבש שמלות ורודות ואקטוף פרחים בגינה ובין לבין ארשום פואמות ופיוטים נמרחים על אהבה ורוך? נראה לך?

אני אבריא. אני אתגעגע. אני אזכר. אני אתעורר וארגיש שחסר לי.
לפני 15 שנים
Lady Izadora​(שולטת){השד} - לא יודעת אליפל מה נראה לי ..... כן יודעת כשטוב כל כך רוצים לצרוח את זה שכולם ישמעו ובעיקר שאנחנו נשמע עוד פעם ועוד פעם ולא יודעים שובע וכייף שאפשר להמרח על טוב שכזה . עם הזמן השגרה תופסת מקום השמלות הורודות חוזרות לארון וכל שנותר להציץ מידי פעם בהן ולהזכר . (אני נשמעת כמו זקנה בבית אבות )

לסיכום מהצד האישי אפרופו שמלות ורודות .אשמח שילבישו אותי באחת כזאת וישחקו בי כבובה
ואני בהמה רצינית עושה גראפסים ,אגרסיבית אוכלת בידיים ובעוד מקומות .

:)))
לפני 15 שנים
Brave Dwarf - לא נכון. את נורא יפה ומאוד נשית.
אני בטוח שבשמלות ורודות את לא תעשי גראפסים בדיוק וכפי שאת לא צינית כשמדובר במילים שלי. לגבי לאכול בעוד מקומות.... אני אבלום.
מצחיקה אחת.

(מעולם לא הייתי שם. בשגרה. אני חושב שתמיד עזבתי לפני)
לפני 15 שנים
Lady Izadora​(שולטת){השד} - אמנם בשגרה אין את הפיוט והצבע אבל לפעמים היא נחוצה ,מעניקה שלווה .

תודה אליפל
}{
לפני 15 שנים
שלגי - אתה כבר מי שאתה.
חלק ממנו לפחות, וכשיבוא הרגע להתמודד תתמודד, החיים הם עכשיו.
לפני 15 שנים
Brave Dwarf - בואי בובה'לה תסבירי לי. אני מבין שזה נורא אופנתי לחיות את הרגע וגם חכם להפליא. כולנו בני 17 הרי, למה לנו לחשוב על מחר? מחר אנחנו יכולים להדרס ע"י ג'וק זבל ענקי או שפשוט יפול לנו על הראש חתול או היפופוטם בגודל בינוני.

אבל מה היית אומרת לי את לו קטפתי אותך מחייך אותם את חייה כעת ולוקח אותך לאיזה חור שנכון שהוא יפה להדהים והיינו חיים שם שנה, חמש, עשר שנים ואז הייתי קם ומודיע לך: מותק צ'מעי אני בעצם לחלוטין אחר וכל הרומנטיקה הזאת לא מגרדת לי את הביצה השמאלית, אני חוזר הביתה למקום בו אני אני.

שלגי, עם יד על הלב, לא היית יורקת בפניי? לא היית שואלת אותי איפה הייתי קודם טרם התערבתי בחייך ככה, קרעתי אותך מכל מה שהיה לך. מה, אני כזה גדול נפוח וחשוב ולא ידעתי שזה מה שיקרה?

אז כן, ברור, לי נורא כיף. חטייאר זקן עם כזאת ילדה טהורה (והיא טהורה. נקיה כמו טל של בוקר על עלה רוטט). אבל אני אוהב אותה. אני אמות כדי להגן עליה ובסוף יסתבר שהייתי צריך להגן עליה מעצמי? עם איזה פנים אני אעמוד מול העולם, שלגי, ואיך אביט בעיניים של עצמי?
לפני 15 שנים
שלגי - והנבואה ניתנה למי?

הרי היא כבר יודעת כי אמרת לה ואתה חוזר ואומר לה והיא בוחרת להשאר - זאת האחריות שלה.
ואולי תתעורר ותלך ואולי יפול עליך פסנתר ותמות ואולי - היא בכלל תבחר ללכת.
זה לא קשור לטרנד ולא קשור לנעליים - ואלו תובנות שאני מגיעה אליהן ככל שאני מזדקנת והופכת פחות טהורה (לא שאי פעם הייתי :-) )

אתה יודע למי ניתנה הנבואה, נכון?
לפני 15 שנים
Brave Dwarf - דחילעק. את משווה נבואה למידע מבוסס על ניסיון של שנים? תסלחי לי כן... 2+2 כמה יהיה? אהא! אני מנבא ש- 4 (איזה שוס אני בנבואות! גם גדול גם נפוח וגם נביא)

וברור שזה נטול היגיון לחלוטין שאדם שחי לא מעט והשתנה לפתע למשך חודשיים יחזור להיות מי שהיה כל חייו לפנים. (נשים+היגיון. אני מנבא שזה יהיה שטויות במיץ)
(-:

כן היא בוחרת להשאר. אני לא מגרש אותה, שלגי. אני רוצה שתשאר אתי. כל מה שאני עושה, אני עושה כדי שתשאר. היא החיים שלי. אני אוהב אותה כל כך. אבל הייתי רוצה להתקדם (כפי שרשמתי בפוסט... אלו?) או לפחות לעבוד בכיוון. ואני לא בטוח שזה יהיה הוגן גם אם תסכים. למעשה בשום אופן זה לא יהיה הוגן גם אם אף אחד לא יעזוב.

לפני 15 שנים
השולט אור​(שולט) - אני חושבת שסוף סוף - אתה באמת מי שאתה. :)
לפני 15 שנים
Brave Dwarf - הלוואי וזה היה נכון, אור.
זה חלק ממני, אבל זה לא אני. ה"אני" שלי כולל עוד דבר או שניים אותם כרגע אני מחניק והייתי מחניק עד סוף ימיי לו יכולתי. בשבילה הייתי עושה הכל.

שבת שלום (-:
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י