כשפקחתי את עיניי היא שכבה עלי, לבושה בבגדי שפחה. עורה הטהור והמטושטש קמעא על ידי הבד השקוף היה צמוד לגופי וראשה המעוטר בשיער אדמוני, רכון אל חזי. העברתי מעליה את ידי ועקבתי אחרי אמרותיו של הבד שנעו בהתאמה עם האוויר שטרפתי בזרועי. על החגורה תחת קימור גבה התחתון לא נרשם שמו של אף אחד.
"זונה של כולם," לחשתי, "למה את עושה את זה? את הורגת אותי. נכנסתי לכלא שבנית עבורי מרצוני ואפילו נעלתי את עצמי וזרקתי את המפתח לים. השארתי אותי מחוץ לחיי כדי לפנות מקום עבורך. מחקתי את זיכרונותיי ואת הרגליי ואת מציבה אותם מחוץ לסורגים כדי מה?"
"רציתי לשמח אותך, אליפל," מלמלה בבהלה. "סמדר נתנה לי, הם יפים כל כך."
מוחץ את חפיסת הסיגריות, מאגרף אותה בכף ידי, צורח ונצרד לתוך הפלאפון לצלילי התנצלויותיה והסבריה של סמדר, בעטתי בקיר של הביתן. לו הייתה אישה שלובשת בגדי שפחה הייתי נכנס לביתן, גורר אותה בידה אל הגבעה, שומט אותה ארצה, מצמיד את כתפיה לקרקע הקר ומזיין לה את הצורה. לו הייתה אישה העונדת קולר, הייתי נושך את עורה עד זוב דם ומוצץ אותו עד שהיה מכחיל, הייתי מלביש את הזין שלי בגרונה ומורה לה להביט בעיניי. הייתי מלמד אותה מה אני אוהב ומה לא, מה אסור ומה מותר, למה נועדו פתחיה וידיי, מהי התנוחה הנאותה ועד כמה חזק אני גומר כשהיא מחרחרת בלפיתה שלוחצת על צווארה.
אבל אני לא יכול. אני מסורס. אני זכר עלוב למי שהייתי טרם הגיעה אל חיי. אני מתרגם את אהבתי ללבבות ובלונים, אני מסנן מחשבות ומעשים, אני מספר לה כמה אני אוהב אותה בשפה אותה אני עצמי לא מכיר.
"כוסומו ארס, בן זונה מזדיין," יריתי את שאריותיו של הפתיל הקצר טרם פתחתי את הדלת ותחבתי את ידיי בין הקורה לבין התקרה.
היא התקרבה אלי בחשש ונצמדה אל בטני.
"אני מצטערת," התייפחה, עוקבת באצבעה אחר מלאכית שקעקעתי למרגלות הדרקון עבורה, "חשבתי שתאהב אותי בבגדי שפחה."
"אני אוהב," שלפתי יד אחת מעל הקורה, אספתי קווצה אדמונית וקירבתי אל פניי. "אני אוהב אותך חזק מדי."
לפני 15 שנים. 23 באפריל 2009 בשעה 13:43
