יש לה שפתיים ורודות ופטמות בצבע תפוזים. היא, בדומה לכל הנשים בעולם, לא לגמרי מרוצה עם איך שהיא נראית. אבל אלו שטויות, את זה אנחנו נשנה יחדיו כי אני סוגד לכל איבר מאיבריה, לכל תנועה, נשימה או נשיפה. גם העובדה שיש לה מחלה תורשתית קטנה עלינו. אנחנו נתחתן ונהיה מאושרים כי מגיע לה. כי היא היפה שלי ביותר בעולם, כי עבורי מופלאה ממנה אין. אנחנו ניקח כל רגע שיש בידינו ונישק לו בזהירות. אנחנו נשתה אותו, נלגום, נבלע ואחר כך נעבור לזה הרודף אותו. וכמה יפה היא בעיניי וכמה אחרי עשרים וארבע שעות בלעדיה בלעתי אותה ולא יכולתי להפסיק, מבקש שתתרחק כדי שאביט בה, כדי שאשטוף בה את עיניי, ולבסוף אמרתי:
"טוב עכשיו בואי נתנשק!"
היא צחקקה ונשכבה מעליי. יש לה גוף נשי באופן יוצא מן הכלל. כשאני מביט בעיניה איני מאמין שזהו אלוהים ששלח אותה אלי כי בגדתי בו טרם נפגשנו, כאשר כרעתי על ברכיי על אדמה נוכרית והחלפתי אמונה בטנק. כאשר אחרי משמרות ארוכות ימין העדפתי את הקבורה על פני תקווה. כאשר ויתרתי על אהבה. יש לה עיניים ירוקות בצבעים אותם לא ניתן לתאר וניחוח של פרחים וצחקוק של חיים.
אני אמרתי לה שאם עוד פעם אחת תוותר עלי למשך עשרים וארבע שעות, אני אמות דווקא לה. כי אסור לעשות לי את זה, לא אחרי שהמתנתי לה כל חיי.
הלילה שוב צעקתי שאני אוהב אותה בזמן שהיא לחשה. ואחר כך, אחרי ששפכתי בתוכה והרחתי את שיערה ונבוך מלמלתי: כשאת אוהבת, את לוחשת ואני צורח כמו מטומטם, השיבה: לכן אני אוהבת אותך.
לפני 14 שנים. 9 במאי 2009 בשעה 6:32
