רוח רפאים של אהבה שלא התממשה מרחפת מעל ראשי. אני הכרתי את ההיא בתוך זו למרות שהיה מאוחר מדי. ההיא העניקה לי את כינוי ה"נבחר" וזו צפתה בי נשבר בדרכם של בני אנוש ולמען הסר ספק, בחור שהותירה אחריה ציפור פלדה שלישית על ירכי.
אני חובק את גופה בידיי, מעלה אותה אל שפתיי משל הייתה עשויה מענן, משל מאפר ועפר, משל לא הייתה מעולם. מוכן לאבד טרם מצאתי, להלחם טרם אבדתי, ומתפלל בשחרית לרחמי המרומים למען תיחסך ממני ציפור רביעית.
כמה יפה היא כאשר אני לוחץ את ראשה אל הזקפה שלי. כמה מתוקה כאשר חסרת אוויר נחנקת רק כדי להוכיח לבנזונה שאני שגם היא יכולה. היא לוחשת שהיא אוהבת אותי בזמן שאני יונק אותה אלי והופך אותה לאיבר מאיבריי.
ורק אחרי שגומרת ואני מצמיד אותה אליי, אני קולט את מעשיי ויודע שמחר בבוקר כאשר אביט בעצמי, לא אצטער. לא כי אני טוב או רע. לא כי המפלצות אמורות להישאר מאחורי כתלים, אלא כי שוב החלטתי לא להיחנק כל עוד קיימת זו שתעשה את זה במקומי.
לפני 15 שנים. 23 במאי 2009 בשעה 6:36
