.
מראה לה את השטח. את החפירה הראשונה מעליה אעביר גשרון קטן ואת מיקומה של הסאונה הרטובה, שם תצליף בענפי לבנה את גופי. אני נלהב וכמעט שוכח מנוכחותה וכאשר משיב אליה את המבט, קולט שלא רק שלא שינתה את מיקומה בזמן שחשפתי בפניה את חלום חיי, אלא אף הפסיקה לנשום.
מניף אותה על ידיי. בעדינות. מתכופף תחילה, אחר כך משחיל את זרועי תחת ברכיה ואז, תומך בזרועי האחרת את גבה, מתיישר חזרה. היא מלפפת את עצמה סביבי ושואלת לתוך חזי "אליפל, מה אתה עושה?"
מנין לי מה אני עושה. אני ניצב לידי כשאני אתה. אחד מאתנו ממשיך אל העתיד לא שלי, חי הווה בו איני מאמין, והשני – אני. אני לא יודע מה אני עושה. ואחרי שעשיתי אני לא תמיד זוכר.
"גם אני שכחתי את היום," מצחקקת. "אבל כשנרדמת למשך שעה, לא זזתי, כי אצבעותיך עודן היו בתוכי."
משכיב אותה במיטה, נושק לשפתיה וכאשר מתמהמה, ממלמל שהגיעה השעה להיפרד.
"כשאני אתך, הזמן חולף כל כך מהר," לוחשת באוזני. "הימים...."
"ושבועות וחודשים..." לוחץ על שלוש בחיוג מקוצר ומבקש מחבר שיכסה על התחת שלי לשעתיים הקרובות.
"אליפל, מה אתה עושה?" שואלת שוב כשמסיר את המדים, כורע על ברכיי, אוחז בכפות רגליה ומוביל אותן אל פי.
"Loving you רק עוד רגע יותר".
לפני 15 שנים. 19 באוקטובר 2009 בשעה 3:59
