לפני 14 שנים. 28 בפברואר 2010 בשעה 4:56
אהבי אותי משל הייתי ערום
.
אני שוקע בגופה. אני מתחנן שתישאר, אני לוקח את כולה ולא מותיר דבר מאחוריי. לא כזה שלא נטעם וגם לא כזה שלא ננגע. אני לוגם את השתן שלה ובולע את תשוקתה, אני סופג אותה נקרעת, מוותרת לא על הכאב אלא על מסגרות לתוכן נולדה. אני נוגע בה בידיים חשופות, ובמעורטלת שבה.
בערומה שמעניקה. בזו ששוצפת בי ספק מאושרת, ספק בוכה.
אני מתגעגע אליך גם כאשר את לידי ופי כמה כאשר את מחליטה בי להיקבע. אל תתרגעי בי, היי לי בכל יום חדשה. כפי שאת.
כי גם אחרי שתלכי, אמשיך לחיות ולמות על סף של מי שהייתי יכול להיות לך ושל זו שהפכת אחריי.
.