.
"אתה לא יכול לשלוט על אהבה, אליפל," אמרה והעבירה את ידה הדקיקה על ירכי. אצבעותיה נגעו לא נגעו בצלקת שרק חדי ראייה מזהים מבעד למכנסי המדים ומבטה הרך והמימי בקמט החרוש במצחי, "תיכנע."
שיערה החלק בצבע חמניות התבדר ברוח שכבר מזמן פסקה מלהיות אביבית ועל שפתי דובדבן, נח חיוך שליו. קירבתי את ידיה אל פניי וחיככתי בהן את הזיפים ואת האבק של משמרת לילה אחרונה. רציתי לבקש את רשותה לבכות, להסיר את חולצתי ולהצמיד אותה אל עורי או שאולי פשוט לעצום את העיניים ולשכב בערוגת הפרחים שבניתי לה לפני אינספור שנים. להתמכר לרוח בוקר ולנשיקות פרפר על ריסי שמורותינו, למגעה הנושב ממקום מרוחק בו פעם היו פיה ואפילו גמד. רציתי לשאול אותה מדוע היא לא נכנעה, למה הניחה לי לעזוב...
אבל הבוקר כבר פינה את מקומו לשמש אכזרית והצטמצם להשתקפות אמיצה בקליע שעל צווארה. קליע שנתתי לה לפני שנה למזל כשלמרות שויתרה עלי, היה נדמה לי שיש לי הכל.
"אני אסע," לחשתי ספק אליה, ספק לעצמי, "צריך לקחת את אנג'לינה לאולטרה סאונד," ולא הרגשתי דבר פרט לכאב עז שפילח את לוח הלב כשהסירה את השרשרת מצווארה ותלתה על שלי. "שמרתי עבורך על המזל שבתוכו," הפנתה את פניה לכיוון הערוגה, "כי ידעתי שתחזור."
משרטט שטויות על הדף. אנג'לינה בעבודה. אלוהים העניק לי זיכרון מבריק, אני יכול לדקלם ספרים במלואם, לבנות נוסחא להשמדת עולם, ביום אחד לשנות את חיי ולקחת את אלו של אחרים, או להשתכר עד אבדן. ואז, פן אשכח מי אני, קשר את משא המצפון לרגליי.
משתי דרכים שביער עבות,
בחרתי בזו שהלכו בה פחות,
ופה הרי כל ההבדל בעולם.
רוברט פרוסט
TWO roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;
Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that, the passing there
Had worn them really about the same,
And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I marked the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way
I doubted if I should ever come back.
I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I,
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.
.
