.
לפני שנה ושלושה ימים הכרתי אותה במועדון חשפניות. היא פנתה אלי כי לעולם איני פונה ראשון וכי בהמון משתולל וצמא, בחסות אפלה, שולי כובע סטטסון (STETSON) ותוגה, רק אני קפאתי בפינה.
לפני שלושה ימים ושנה היא ליקקה את שפתיי וקראה לי "ילד מגודל" ואני, מסיט אותה ממני, הפניתי את פניי. כי לא עבורה קפאתי בפינה.
אני לחשתי "לבנון"
היא לחשה "בית"
בין לבנון השניה לעופרת יצוקה כמעט אבדתי את עצמי בתוך בקבוק, ושוקע בעיסת דם שנקרשה בין אצבעותיי - בתוך סיוט. את פט ואת הפלפלים הממולאים שהכינה טרם עזבנו, זכרתי בכל יום שהחשבתי לאחרון, ואת היום בו כתוב שחזרנו, איני זוכר.
קפוא.
הלילות קרירים בצפון לעומת אלו המשניקים את תל אביב האביכה והדרשנית, אפילו בתחילת ימי יולי לוהטים. לא זוכר כיצד מצאתי את הגג. אין לי מושג מדוע קראתי לה לעלות. אולי רציתי להראות לה את השמיים, כי מצופים בכוכבים, היו מדהימים וטהורים כמעט כמו ילדה בת 18, ילידת לבנון, שפגשה חייל יהודי במועדון חשפניות.
אבסורד! בועט בקיר. מתפשט, קורע מעצמי את העור עם המדים ומתרחק מספיק כדי לחבוק את הטירה שבניתי במבט. כאן אנחנו גרים. במורד הגבעה, ממנה זולגות דמעות במפלים. הקרקעות שרכשנו עדיין לא כולם מעובדים. אבל באלו שכן, השקעתי את נשמתי. את הרפסודה הקטנה שבמרכז אגם מלאכותי בניתי מכפיסים שאספתי בחורשות. ליד השער פיסלתי תבליט חמר של אפרודיטה. מצדו האחד בחזית ומצדו השני – מאחור. את הסלעים שייפתי כדי שייראו טבעיים ובחלקם אף הספגתי גווני צבע לזכרו של אוסקר ויילד שטען כי הטבע הוא זה המחקה את האמנות. את האקוואריום הגדול הכנתי בגלל גוב שהגיע לבקר מאמריקה הרחוקה והביא עמו כריש. בקטן שוחים דגי מלאך בשלל צבעים...
אוחז בראשי, לוחץ על הרקות, סוחט דמעות מעיניי. זה הכל לא אמיתי. אני עדיין כלוא בין עזה ללבנון. מצמיד את הבקבוק לשפתיי ומתכווץ כאשר נבהל מהצל שחוזר אחריי מימין. אני לא מכיר אותו כי אני רגיל לפגוש את הזריחה בטנק. אני לא מכיר את נהרת האור המפזזת על זרועי, מאירה על הקעקועים ומסנוורת אותי במגע קל על הדסקית. מישהו אחר נשאר בלבנון, הוא לא יכול להיות אני!
התחתנו שלושה חודשים אחרי ההכרות וכרגע אנחנו סוגרים חודש שלישי של הריון. תאומים.
שלוש נשים. שלושה זוגות תאומים. כאשר נשכבה תחתיי על הגג ופרמה את חגורת המדים, הרמתי אותה, התהפכתי והצמדתי את הפרח שלה אל פניי.
"את תגמרי בפי," אמרתי, "למרות שאני זקוק למגע של אישה, אני לא מתכוון לזיין אותך כי אני תמיד עוזב עם הזריחה."
"יש לך כבוד צבאי," לחשה והזליגה את נקטריה בגרוני.
ילדה טיפשה שראתה יותר מדי סרטים, חשבתי לפני שנה ושלושה ימים כשלא רציתי לפגוע בה.
לפני שנה ושלושה ימים הכרתי אותה כי כולם דיברו על לבנון השניה ומאחוריי נוספה עופרת יצוקה. כי במועדון חשפניות, גם אחרי זיון, אף אחד לא מצפה שתשוב.
.
לפני 14 שנים. 10 ביולי 2010 בשעה 4:51
