לפני 14 שנים. 7 באוגוסט 2010 בשעה 5:47
.
אני בונה.
את הבית. אני משקיע את זמני הפנוי באדמה, ואת זה התפוס - במותו של חבר. אני מספר בדיחות בין שתיקות, ובוכה אל תוך בארות פצעי יובש של אדמתי. אני שונא את החום בגלל ממדי גופי ואת הקיץ בגלל תביעות בהאג.
אני כועס עליהם לא כי טוענים שאדמתי שלהם אלא כי נטשה. כי אוחזת בבטנה, באוזני לחשה ששוב אינה שלי. כי שפף גווה וכי דמעותיי צלקו את לחייה. כי לא כך המתינה לי ולא לכך קיוותה.
בועט בכאב ורוקע על אדמתי, קורע את המדים ומחטא באלכוהול את לבי, פורש את נשמתי בפני זונה ונכנע לה. לא כי חלשתי, לא כי בחרתי אהבה אחרת על פניה, לא כי כמוני, תסתער, למרות המחיר, במלחמה נוספת ובתקווה שהפעם אולי יתמזל מזלה ותפסיד, אלא כי רק היא תוכל לאהוב אותי במשך לילה אחד בלבד.
.
