.
"למה הם קוראים לך המפגד?" שאלה אנג'לינה חודשים ספורים אחרי שהכרנו, "זה commander בעברית?"
"לא בדיוק," השבתי ברצינות תהומית, "commander, בעברית זה 'המפגר'. אנג'ל, חזרי אחרי: אליפל ה-מ-פ-ג-ר."
בזמן שאנג'לינה שיננה את המילה נשמעו נקישות בדלת ולתוך המטבח הרעוע שלנו (דאז) נכנס קולגה. ניסיתי לגרש אותו באיומי סכין, אגרופים קפוצים ואבדן שפיות, אך הוא עמד על כך שאם לא אמסור לו את הניירת, הוא יסדר לי לשבוע שבועיים מגורים חלופיים. אנג'לינה הציעה לו לשבת ובזמן שהמתין, הגישה לו קפה, התיישבה מולו וכיאה למארחת למופת פתחה בשיחת חולין.
"גם אתה המפגר כמו אליפל?" שאלה בזהירות.
הוא הקיף את החלל במבט מהורהר, עצר את עיניו על פניי (אני בדיוק לעסתי את אחד המסמכים, מנסה בכל כוחי לא לפרוץ בצחוק) ומבלי לאבד את עשתונותיו השיב:
"כולנו כאן מפגרים, אנג'לינה, ונבדלים זה מזה רק בסוג ובדרגת הפיגור בו אנחנו לוקים."
למען הסר ספק, אני חטפתי את השטיפה שלי אחרי שסיימתי להתגלגל על הרצפה ולהכות את הראש בקיר. משניהם.
היום הוא קפץ שוב, הפעם לביקור סרק. בדיוק סיימתי את כדור הבדולח עם פו הדוב וחבריו חגים בין פתיתי שלג ובדקתי את קופסת הצלילים לתוכה הקלטתי את אחד משירי ילדותי. ביידיש. הוא אמנם מבוגר ממני במספר שנים, אך הגיע מסביבה אחרת ולכן הופתע למשמע השיר ועוד יותר כאשר הודיתי שנולדתי כילד דתי בקהילת חב"ד.
"אנחנו באמת מפגרים כאן כולם, אליפל," נאנח טרם לגם בזהירות מכוסית הוודקה שהגשתי לו אחרי שווידאתי שהלילה גם הוא לא בתפקיד.
אני את שלי העריתי באחת לגרוני וקינחתי במספר זיתים מעשה ידיה של זקנה ערבייה שלמרות הסערה, אוחזת בידיה, חרושי הקמטים, בפחית קטנה של זיתים ולימונים כבושים, הופיעה ביום קבוע בכניסה ושאלה איפה המפקד.
"דבר בשם עצמך," לחשתי, "ככה לא שותים וודקה חתיכת אידיוט."
עכשיו אני גוזר את אריאל, בת הים הקטנה, עבור כדור הבדולח של בתי. ילדים חצי ערבים חצי יהודים ושני כדורי בדולח המנגנים ביידיש את השיר אותו לראשונה שמעתי מפיה של אישה קטנת קומה ודקת גזרה בעלת שיער אדמוני ארוך וריחני שבעולם אחר העניקה לי את שמי. מפיה של אהובתי הראשונה והנצחית, עבורה תמיד הייתי ונותרתי מושלם.
מסתכל על השעון, מריח את שמלתה הצחורה של שבת המלכה.
"אני אוהב אותך, אמא," אומר בלא קול, "גם כשמאוחר מדי להתקשר."
.
לפני 13 שנים. 17 בדצמבר 2010 בשעה 19:43
