.
את טובלת את קצה המגבת בחתך שחתכתי את עצמי בזמן גילוח וקמה להביא צמר גפן ספוג בספירט. את מרימה את שתי כתפיך ומשעינה את ראשך על השמאלית כדי להטיב את זווית הראייה כשמודדת את הפצע המחוטא. את מקרבת את פניך אל לחיי ומצמידה את שפתיך אל השריטה. כן, את היפה בנשים, העדינה, הרכה והשלי - לנצח תהיי הסיבה לחיי.
אני כורע על ברכיי וקובר את פניי בבטנך. אני חובק את רגליך בידיי. אני נטול נשימה ומילים. היום יצקתי כד זכוכית עבור הבת וחישבתי את כמות הצבע לעומת החומר כדי להכין בדיוק כזה עבור הבן. לה בצבע ורוד בריח שיערך ולו בצבע רוגע ורוך כשל עננים. תראי, אני אומר, ומצביע אל המרומים, איך הם מחליפים צבעים, מחליפים צורה ונעים משל דבר לא יכול עליהם. כך אני מרגיש כשאני אתך.
את עוטפת את ראשי בכפות ידייך ואני מחליט להספיק לצקת גם שני שעוני זכוכית, אולי גם שני קולבים ולהזמין דוגמא תואמת לסדינים עבור המגבות. אני כל כך מתרגש, אנג'לינה, לו רק ידעת עד כמה. ולא, לא כי יולדו. בעצם, לא רק. אחרי הכל אני כבר מנוסה, הם החמישית והשישי במספר. אני מרוגש כי עודך טובלת את קצה המגבת בחתך שחתכתי את עצמי בשגגה, כי עודך מצחצחת את מגפיי וכי הדרך המכנסת את זרועותיה המתפצלות תחת סוליות נעליי, בכל יום מחזירה אותי אליך.
(השנה זאת תהיה הפעם הראשונה בחיי שאוכל לא רק להביא אותה ללידה אלא גם לאסוף אותה ואפילו להיות אתם אחר כך)
.
© כל הזכויות בתכנים המופיעים בבלוג אשר מקורם בבעלי הבלוג ו/או מטעמם ו/או שהועברו אליהם, לרבות זכויות יוצרים, זכויות הפצה וכל קניין רוחני אחר, שייכים במלואם לבעלי הבלוג. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, כל הזכויות על עיצוב הבלוג ועל אופן העיבוד וההצגה של התכנים בבלוג שייכות במלואן לבעלי הבלוג.
התכנים בבלוג נועדו לשימושו האישי של הקורא בלבד, ואין לעשות בהם שימוש אחר כלשהו, לרבות שימוש מסחרי. אין להעתיק, לשכפל ו/או להדפיס תכנים כלשהם מהבלוג לצורך הפצה או פרסום בדרך כלשהי, בלא קבלת הסכמתם של בעלי הבלוג, בכתב ומראש.
השימוש בבלוג נועד לבני 18 ומעלה והינו על אחריותו של הקורא. אין לראות בנכתב בבלוג ובעמוד התגובות תעתיק נקי של המציאות או הודאה מכל סוג, לרבות הודאה משפטית, חברתית או אישית.
לפני 13 שנים. 11 בינואר 2011 בשעה 3:35
