צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Clotted Blood

And with tears of blood he cleansed the hand,
The hand that held the steel:
For only blood can wipe out blood,
And only tears can heal.
Oscar Wilde / The Ballad of Reading Gaol
לפני 13 שנים. 26 בינואר 2011 בשעה 5:40

.
ואחרי שאת נרדמת סחוטה מעייפות ומיום ארוך אותו חיית עבור שלושה, ובעצם גם עבורי קצת, אני עולה לקומה שנייה, מכבה את האור, מצית סיגר ומתיישב מול התמונה. עדינות זליגתו של הוויסקי בגרוני וטעמו המתעכב על שפתיי, מחטאים את המילים שמטפסות על צינוריות הדמע. אליך.

אני מכיר אותו לפי הבנדנה הצבאית שעל ראשו; לפי האופן בו, מליטה על הקמט ועל עיניו, נתמכת בגשר אפו; מכיר וזוכר כיצד נהג להתבייש בקמט החרוש במצחו מאז ילדותו ובעיניו התכולות, הקפואות והעטורות בריסים סמיכים כשל ילדה; לפי אדרת קעקועים העוטה את גופו הערום ולפי הקעקוע האחרון שמצפה את מפשעתו בדמותו של נשר לוכד נחש. כן, אני מכיר אותו לפי בנדנה שעל ראשו ולפי התואמת שעל ידו השמאלית ותוהה אם אז, לפני מעט למעלה משנה, כאשר קעקע את עצמו במקום האחרון שנותר, ידע שהוא כבר מאוהב.

אני מכיר גם אותה. את קווצות שיערה האדמוני, כשל אמו, הכרוכות מעל ראשה רק חלקית, פן יסתירו את פניה מפניו, נופלות על גווה הדקיק והגמיש כשל רקדנית ואת כפות רגליה הרכות המעסות את חלציו. הם ישובים זה מול זו בפינת עץ שאת תחילתה גילף כאשר נעזב וסיים כשנמצא.

אותו שנואש והבין שמקומן של מפלצות בין חומות ואותה שפרצה את כולן.

ואחרי שאת נרדמת סחוטה מעייפות ומיום ארוך אותו חיית עבור שלושה, ובעצם גם עבורי קצת, אני עולה לקומה שנייה, ומתיישב מול תמונה אותה הראיתי לסמדר וביקשתי להבין מדוע תמיד, כשאני עולה, אני מצית סיגר, ונזכר במגע כפות רגליך בחלציי ובטעם בהונותיך בפי, ביום ההוא בו כהרגלי לא לבשתי דבר פרט לבנדנה, פירסינגים וקעקועים וצלם מלחמות שעבר בסביבה ביקש לצלם חייל במנוחה. ואת אהבת חיו.

(התמונה צולמה ביום שישי 2009, נובמבר כ- חמישה חודשים אחרי שהכרנו. כשביקש, לא הבנתי מדוע היה חשוב לו לצלם ללא אישור לפרסום. היום, כשאני מביט בה, אני מבין שצילם אהבה).


&feature=related
© כל הזכויות בתכנים המופיעים בבלוג אשר מקורם בבעלי הבלוג ו/או מטעמם ו/או שהועברו אליהם, לרבות זכויות יוצרים, זכויות הפצה וכל קניין רוחני אחר, שייכים במלואם לבעלי הבלוג. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, כל הזכויות על עיצוב הבלוג ועל אופן העיבוד וההצגה של התכנים בבלוג שייכות במלואן לבעלי הבלוג.
התכנים בבלוג נועדו לשימושו האישי של הקורא בלבד, ואין לעשות בהם שימוש אחר כלשהו, לרבות שימוש מסחרי. אין להעתיק, לשכפל ו/או להדפיס תכנים כלשהם מהבלוג לצורך הפצה או פרסום בדרך כלשהי, בלא קבלת הסכמתם של בעלי הבלוג, בכתב ומראש.
השימוש בבלוג נועד לבני 18 ומעלה והינו על אחריותו של הקורא. אין לראות בנכתב בבלוג ובעמוד התגובות תעתיק נקי של המציאות או הודאה מכל סוג, לרבות הודאה משפטית, חברתית או אישית.
להבה חשופה - אליפל היקר :-).

קפה של בוקר, סיגריה בילי הוליידי {המדהימה ברקע}

אתה מרגש במילותייך. לקרוא שוב ושוב {דימעה קטנה חמקה}.

לקרוא אותך עונג מזוקק {וצרוף בהחלט}.

בוקר אור ומבורך לכם. מאיתנו.

}}{{.

לפני 13 שנים
Brave Dwarf - כתבתי תגובה ככה ארוכה אבל גם אותה מחקתי.

תודה להבונת. וחיבוק ענק לחלק השני שלך. היא מקסימה כל כך.

(בכל מקרה, את לא חייבת להגיב. לא זה המדד של החברות. ואת העובדה שאני לא מדבר אל אחרים כבר הבנתי)
לפני 13 שנים
להבה חשופה - אופס, שכחתי לצרף לך את הקישור:



שניים
שלמה ארצי וריטה
מילים ולחן: שלמה ארצי



מה אני מבקש לי? לא הרבה,
את זה כל מה שיש לי, בסביבה,
בין הצער לאושר, מחפש לי,
טיפת אהבה.

מה שאני מבקשת זה דומה,
לפעמים מתכנסת, ושונאת,
לפעמים מסתפקת בלנשק,
לך ת'דמעה.

ככה זה שיש שניים, מסתבר,
זה תמיד פעמיים, לדבר,
זה נותן לי ת'כוח,
להתגבר גם על מאה מכות.

ככה זה שיש שניים, זה הרבה,
זה תמיד פעמיים, לדבר,
לא זה לא בשמיים, זה מה ש
גורם לי לבכות.

אל תבכי לא הפעם, אל תבכי,
לא אחזיק מעמד מול ים הבכי,
ואם בא לך לזוז קצת תרקדי,
אני פה בסביבה.

שים לי יד על פני זה שוב מזכיר,
איך נישקת אותי פעם מול העיר,
נעורינו היו אז מתוקים,
כי היתה שם אהבה.

ככה זה שיש שניים, מסתבר..

}}{{.
לפני 13 שנים
Brave Dwarf - איזה שיר! שכחתי ממנו.
אם אנג'לינה לא לומדת אותו מחר אני גמד.
לפני 13 שנים
להבה חשופה - אליפל מותק:-).

אני מגיבה, ללא קשר לחברותינו. מגיבה כי "בא לי".
=======

אתה בהחלט. "גמד".

א

מ

י

ץ.

עם סינר ורוד וקוקיות גם.

}}{{.

לפני 13 שנים
Brave Dwarf - נדבקתי לשיר שפרסמת לי.
מקסימה אחת.

תודה }{
לפני 13 שנים
בשקט​(נשלטת) - הפעם, אני דומעת, בחיוך.
מנשקת
לפני 13 שנים
Brave Dwarf - התמונה של הפיצית שלך עודה שם.
את התפלאת איך עשיתי את זה. אני הגדלתי אותה והצבתי בגינה. עודה שם. אני בודק אותה כל יום.


אני לא מוותר על טוב. יש ממנו כל כך מעט בעולם.

לפני 13 שנים
Brave Dwarf - איזה נוקשה הייתי בתגובתי.
אל תבכי, פרח צבעוני שלי. מחבק אותך אלי ומלטף את קווצות שיערות ראשך.

בהתחלה, כשהסתפרת, הרגשתי חץ בלב. מקרב את שפתיי אל גב ידך ומבקש רשות לנשק.

אני נוהג בך משל היית שלי, אני שוגה כשאני מתמכר אליך כל כך.
לפני 13 שנים
בשקט​(נשלטת) - אתה לא היית נוקשה.
אני הבטתי שוב בתמונה, וחשבתי עליך, ועל איך אני שמחה שיש אותך בחיים שלי.
ועל כך שהקטנה שלך הצליחה לחדור חומות ולתת לך אהבה ותקווה וחיים.
ומאושרת לקרוא אותך כל כך אוהב ונאהב כל כך.
ואני נוהגת משל הייתי שלך, מכורה לחלוטין. זו לא שגיאה זה עונג. גם אני לא מוותרת על הטוב.
נשק את ידה של המלאכית עבורי.
}{
לפני 13 שנים
Anjelina{Eliphal} - No No sweet he will not kiss my hand for you. I will hug you myself. You have and always be one of the amazing in our lives. Thank You
לפני 13 שנים
בשקט​(נשלטת) - I’ll kiss you, on both cheeks, and hug you to my heart in thanks and in love, for you are the light in his life
לפני 13 שנים
Anjelina{Eliphal} - You have always been a good friend to us and i believe you will remain as such :-)
Kisses and hugs to you sweet lady
לפני 13 שנים
Brave Dwarf - השיחה שלך עם אנג'לינה הזכירה לי משהו. ממי מחבריי היא פוחדת הכי? לא תאמיני! מסרגיי! אולי תסבירי לה שהוא בחור מקסים ומתוק? אבל תראי איזה עולם מעניין, את מיד אפיינת אותו כרך ונחמד וסולידי ומקצועי והיא הופה! הוא אומר מילה ואנג'לינה נאלמת. וככה מהרגע הראשון.

ואני כבר שנה וחצי מנסה להפחיד אותה וכלום. צוחקת לי בפנים. (-:
(מחבק מחבק מחבק. ככה חזק. כל כך אוהב אותך, אין לך מושג כמה)
לפני 13 שנים
Anjelina{Eliphal} - I could have sworn i felt You kissing my neck, but when i opened my eyes You were gone. Came to You sat ans said nothing but the photo You refer we do look so much peace and calm and loving, even You who has always referred to Yourself as a monster and i always answered you not
לפני 13 שנים
Brave Dwarf - couldnt take My eyes of it. It feels so real as if I can touch the moment and on the other hand, tho it was just like a year ago, it seems so far. As if we set on this wooden corner ages and ages ago. Ages and ages, ziilion little moments ago and allready in love.

Madly
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י