.
אז כפי שלימדו אותי מאז שהייתי קטן – מה שמקיימים צריך להבטיח (או להפך).
יום ראשון: 50ג' קמח לבן + 50מ"ל מים. מערבבים ומשהים מכוסה בבד טטרה למשך יום. מערבבים כשלוש עד ארבע פעמים במהלך היום.
יום שני: מוסיפים 100ג' קמח + 100מ"ל מים. מכסים ומערבבים שלוש עד ארבע פעמים במהלך היום.
יום שלישי: לא מוסיפים דבר, אך ממשיכים לערבב כשלוש עד ארבע פעמים במהלך היום.
יום רביעי: מוסיפים 200ג' קמח +200מ"ל מים. מכסים, מערבבים שלוש עד ארבע פעמים במהלך היום.
יום חמישי: מערבבים שלוש ארבע פעמים במהלך היום.
יום שישי השאור מוכן.
המתכון הנ"ל זהו מתכון לשאור יבש שמיועד לאלו שאינם מכינים לחם לעיתים קרובות. אני מכין פעמיים בשבוע ולכן השאור שלי דליל (אם אני תקוע ברפיח או במקום אחר, אנג'לינה מאכילה אותו פעמיים בשבוע כדי שלא יתקלקל. אסביר אח"כ). ההבדל טמון בכמות המים. בכל יום אני מוסיף ב 50 מ"ל מים יותר מהמצוין מעלה. את השאור היבש, עטוף בניילון נצמד או בכלי מתאים ומכוסה, שומרים במקרר. לקראת הכנת הלחם יש לדלל אותו בכוס מים עד שיתפרק לחלוטין תוך כדי ערבוב ואז להוסיף קמח ליצירת עיסה חלקה (מה שבעצם אני מקבל מראש כי אני מראש מכין שאור דליל) ולהשהות למשך כעשר שעות.
ככה מכינים שמרים טבעיים המתקראים מחמצת או בשמם התנ"כי "השאור". כיוון שלא היה זמן להתפיח את השאור, אכלנו במשך ארבעים שנה מצות ובסוף הגענו לארץ כנען. יש לדבר הזה משמעות היסטורית כי לולי השאור היינו מגיעים לקנדה.
השאור שלי בן שש לערך (אולי מעט יותר. הכנתי אותו איפשהו לקראת לבנון השנייה). אציין שעבור קיום הבטחה בחרתי בקמח לבן בכוונה ולא בקמח שיפון או חיטה מלאה כי נוח יותר לעבוד אתו ולדעתי כדאי להתחיל ממנו ורק אח"כ לעלות כיתה.
עד כאן עושים פעם אחת בחיים. מכאן עושים בכל פעם שמכינים לחם.
הוצאתי את השאור הדליל שלי מהמקרר, הוספתי לו חצי כוס קמח וחצי כוס מים והשהיתי אותו על השיש, מכוסה למשך שעתיים (וכך הגעתי לנקודה אליה מגיע השאור היבש המדולל אחרי השהייה בת עשר שעות).
הכנתי מראש שתי ביצים, כף סוכר, רבע כוס שמן זית, וקילו פחות כוס וחצי קמח. שתי כוסות של מים פושרים לערך (או חלב).
וככה זה נראה (וכך אמור גם להראות השאור היבש המדולל):
*שאור הוא בעצם פטריית שמרים, דהיינו תרבית חיידקים. כדי שתכירו אותו טוב יותר, הנחתי בסמוך לו את הקמבוצ'ה שגם היא סוג של פטריית שמרים. אומרים שפרט לתסמונת הכלוב, היא מרפאה הכל. הנגועים בתסמונת הכלוב מתבקשים להרשם לכיתה טיפולית ושאלוהים יעזור לכם.
בחלוף שעתיים רוקנתי את השאור לתוך קערה. רואים בתמונה שרוקנתי אותו כמעט לחלוטין, השארתי רק מעט על הדפנות ולתוך אותה הקערה הוספתי את שאר המצרכים. את החלב או המים מוסיפים בסוף ובהדרגה, תוך כדי לישה. לא לשכוח שבלילת השאור רטובה ולכן כמות המים תלויה באיכות הקמח (קמח שיפון סופג פחות מים מקמח לבן).
לתוך קערת השאור הוספתי (הערביות אצלנו מכנות את זה "האכלתי את השאור") בינתיים את הכוס וחצי קמח שהפרדתי מהקילו ושתי כוסות מים (או פחות אם מעוניינים בשאור יבש) והנחתי בכלי מכוסה על השיש עד שלבי סיום האפייה.
הנה הוא השאור השבע שלי שעוד מעט יעלה בועות וכדור הבצק. עכשיו צריך להתפיח את הבצק למשך כשעה. את הבצק אני מתפיח בקערת נירוסטה מכוסה במגבת מטבח או בניילון נצמד.
והנה כך נראה כל העסק הזה בחלוף חצי שעה:
טוב, חלפה השעה שלי. הבצק שלי שתפח נראה כך:
לשתי אותו בשנית, הוספתי כפית של מלח תוך כדי לישה (מי שאוהב יותר מלוח, שיוסיף יותר) וכאשר שב אל מימדיו הראשוניים, קיפלתי אותו קיפול של ספר:
והופה! לתוך תבנית מיוחדת (למי שאין אז תבנית רגילה):
כיסיתי אותו והשארתי אותו על השיש לעוד שעה, כדי שיתפח בשנית. בעוד חצי שעה אצוק מים לתוך תבנית ריקה, אניח אותה בתנור ואדליק אותו ל 220 מעלות כדי לתת ללחם מעט פריכות תוך כדי אפייה.
הנה, בחלוף שעה ככה הם נראים:
משחתי על הלחם מעט שמן זית מלמעלה ויאללה לתנור ב- 180 מעלות למשך ארבעים וחמש דקות.
הנה הוא. הוא נראה כמו פטרייה בגלל שתפח מאוד ולכן כשאחתוך אותו, מיד לכשיתקרר, הוא יהיה רך ומפתה. מי שמחזיק מעצמו, להבדיל ממני, בוגר נפשית, מוזמן לקנות תבנית יותר גדולה או לחילופין להקטין את כמות הקמח בכוס אחת (זה בסדר, שאר מצרכים לא משנים את כמותם. מה נראה לכם שבמדבר משה התרוצץ עם משקל וכפות מדידה?) ואז ללחם לא תהיה הצורה המגניבה של פטרייה. בכל מקרה, בינתיים שיתקרר על הרשת.
זהו. אני משער ש- TADAM:
זה הזמן לערבב את השאור עבור הפעם הבאה שתפח בינתיים ונראה כך:
לכסות ולהניח במקרר.
*מים או חלב או חובצה, עם ביצים בלי ביצים, כף של דבש או בלעדיה, עם תבלינים או זרעים, הכל הולך. אבל! ככל שהלחם סוטה מהבצק "שאור-קמח-מים" בסיסי, כך הוא כבד יותר ולכן אם משתוללים עם התוספות ובכ"ז רוצים לשמור על פריכותו, צריך להוסיף, בנוסף לשאור, חצי מכמות שמרים יבשים. כך מקבלים אותו גם פריך וגם בטעם של לחם אמיתי.
בקרוב: צייד חזירי בר וביתורם, עישון צלופחים בתנאי טבע, יישון חברי הכלוב ליצירת נשק כימי נגד חייזרים ואיך עושים שלום עם פלסטינאים (לגבי האחרון התלוצצתי).
זהו.
לפני 13 שנים. 21 ביוני 2011 בשעה 15:26
