.
לפני שלושה ימים
הוא: פעם ראשונה, אדוני?
אני: לא, פעם ראשונה שלי הייתה בגיל תשע עשרה וחצי ומה זה קשור לכדורים?
הוא (מחביא חיוך נבוך בתוך המרשם, קורא בו שוב כדי למשוך את הזמן עד שוך גל הצחוק שהתנקז בזויות שפתיו): אדוני, האם אתה מכיר את השימוש בכדורים?
אני: לא, בדרך כלל אני משתמש בוודקה עם שום ופלפל. ממליץ גם לך.
הוא (חוזר לקרוא במרשם, ממשיך להתאפק, מסובב את פניו לאחור לסירוגין, עד שמצליח ללבוש ארשת רצינית של רוקח מנוסה): טוב, אז ככה (עדיין לא מרים את עיניו), רצוי לקחת לפני האוכל אבל זה עלול לגרום למספר תופעות לוואי – עצירות, שלשולים, הקאות, חום גבוה, רעד בידיים ומוות פתאומי. אז אם זה יקרה, תנסה לקחת אחרי האוכל, אדוני.
אני: לא מצחיק.
הוא: כן, אני יודע, זה כדור מאוד רציני.
אני מסתובב ויוצא, את הכדורים זורק לפח אשפה הניצב בסמוך לדלת כניסה, ומיד לכשמתיישב ברכב, מתקשר אל אהבת חיי.
"הייתי מראה לו מה זה 'כדור רציני'," מתלונן באוזניה, "כזה שפרט למוות פתאומי, אין לו תופעות לוואי. מפגר!"
"תתקשר אל עילי," מציעה, "אולי הוא יוכל לעזור."
"גם את במצב רוח של בדיחות?" מתרגז, "עילי פתולוג, אליו אני אמור לפנות אחרי 'מוות פתאומי' ולא לפני."
טוב, אישה אמרה, אישה יודעת. מתקשר אל עילי. עילי מציע כוס מיץ טרי, בבוקר על קיבה ריקה. סלק אחד, שלושה מלפפונים ושלושה גזרים.
"ואל תהיה תינוק," מוסיף, "זה לא ויסקי, אבל בריא ואין תופעות לוואי. בעוד שבועיים תעשה שוב בדיקות דם והפעם שלח אותן אלי."
היום
אני צורח בקולי קולות: אנג'לינה! בואי לכאן מיד, אני חושב שאני עומד על סף מוות פתאומי!
אנג'לינה מגיעה לחדר, מתנשפת: זה בלתי אפשרי, תינוקי, אתה לא יכול למות מוות פתאומי בהתרעה.
אני: טוב אז הרוקח טעה! וזה לא לגמרי פתאומי, נו אז מה?!
אנג'לינה: תינוקי, תירגע, איך אתה יכול למות מוות פתאומי מכדורים שזרקת לפח? ספר לי מה קרה.
אני, בקול הכי דרמטי שיכולתי להפיק: אנג'לינה שלי, מלאך של חיי, אני משתין דם, זה נגמר.
אנג'לינה מלטפת את פניי: אלי, זה לא דם, זו תערובת המיצים שאתה שותה. ככה פועל הגוף, מה שאתה מכניס זה מה שיוצא. אל תדאג.
אני: ואולי בכל זאת?
אנג'לינה מכווצת את גבותיה, תוקעת את ידיה במותניה ובי מבט החלטי: הפעם וודקה-פלפל-שום לא תקבל, אלי. לא לפני מוות פתאומי וגם לא אחריו!
טוב, בלי טובות. לא צריך. היא עוד תעשה ממני בנאדם. נשכב פרקדן על מיטה, משכל את ידיי תחת ראשי ומביט בתקרה בזמן שהיא מלטפת את חזי, מטפסת עלי, נושקת לשפתיי ומכנה אותי "ילד רע". טוב או רע, אבל כל כך שלה.
.
לפני 13 שנים. 23 באוקטובר 2011 בשעה 23:34
