פט וסרגיי
לא רציתי להכניס את שמותיהם בכותרת
לפני מספר שעות, אחד משני חבריי הטובים ביותר, נפל מגובה שתי קומות לעיני אשתו ושני ילדיו.
"זאת הייתה נפילה איטית," סיפרה, "הענף רעד בהתחלה ואז קרס באיטיות ובהדרגה, ובעוד עלוותו מתנופפת כמו כנפי ציפורים גוססות, נחת בחבטה אדירה. בסיס הענף שנותר מחובר אל גזע העץ, זינק כלפי מעלה בגלל המשקל שאבד וניער מעצמו את הסולם שהחליק והתחיל להתקפל באוויר תוך כדי נפילה. למשך מספר שניות ראיתי אותו נאחז באחד הענפים אך מיד בתומן, צלל בעקבות הסולם."
"עזוב, אחי, כלום לא קרה," ניסה לחפף, "כוסאמעק, זה כואב רק כשאני צוחק. אבל תאר לך איזה רעשה היה. תשעים קילו של בשר התרסקו במרכז הגינה."
"זה בגלל ששכחת ללבוש גרביונים וגלימה אדומה, חמור," השבתי והרגשתי בחילה איומה.
"בזמן שנפל," התייפחה אחרי שעתיים כשהמצב היה ברור והיה כבר מותר לה אפילו לבכות,"חשבתי על הויכוח הקטן שהיה לנו בבוקר ושנאתי את עצמי," והוסיפה כשהתכווצה ידה ועלה החום (לדעתי מהשוק): "זה מרגיש כאילו משהו מושך בגידיי אצבעותיי, כשנפל, כך הרגשתי בכל מקום."
פט וסרגיי הם מה שנקרא "זוג משמיים". כששנינו היינו כרוכים אחריה, אני ויתרתי עליה בשבילו כי היה ברור לי שלא אוכל לעשות אותה מאושרת במידה בה הוא יכול. אני לא טעיתי. הוא איש משפחה למופת, נאמן, קשוב, מפנק. עוזר בעבודות הבית, שותף מלא בגידול ילדים ותומך בה בכל החלטה שלא תעשה. עם כל זה שגם הם, בדומה לנו, נראים יחד מוזר כשעיניו מביטות בה מגובה 1.97 וראשה שאך בקושי מגיע אל צלעותיו פונה אל פניו, אם עוצרים עליהם את המבט, לא ניתן לפספס את החוט הדק והכמעט שקוף של האחדות ואת הלב שמחובר אל כל אחד מקצותיו. ולכן כשאני חושב על מה שבאמת עבר במוחה באותן שניות של הנפילה, גם אצלי פתאום הכל מתכווץ. מי היה חושב ששני אנשים, הזרים זה לזו לחלוטין, מסוגלים ליצור קירבה ברמה כזאת. והרי מי הם בעל ואישה אם לא זה בדיוק – שני זרים שיום אחד החליטו להיות משפחה.
.
לפני 14 שנים. יום שבת, 12 בנובמבר 2011 בשעה 14:27