.
בעקבות חילופי תגובות ביני לבין תמונה כפרית בפוסט הקודם, נזכרתי בשיחה שהתנהלה ביני לבין מספר אנשים במקום אחר ולא חשוב, בשלהי שנת 2009. מן הסתם איני מסוגל לעלות פוסט בפורום בנושא ולא משנה עד כמה הוא טורד אותי, כי אבדתי את האמון שלי באנשים ששם (ולא בהכרח בצדק), ולכן החלטתי להביא את זה לכאן. אולי למישהו בא להביע דעה, אבל גם אם לא, אני חושב שאני צריך את ההתכתבות הזאת פה בגלל הנוחיות וגם כי נדמה לי שאני עוד אשוב לקרוא בה בעתיד.
________________________________________
Sir Ilay :
BDsM אינו עסק מצפוני. או מצפון, או BDsM.
________________________________________
Serge:
Tal,
לא מסכים אתך. BDsM יכול להיות מצפוני ויכול להיות שלא. הכל תלוי באדם עצמו. אתה קובע עובדה שנכונה לגביך בזמן שלגבי אליפל או לגבי מישהו אחר, תהיה שגויה. הלמך זה הרי מעביר את הכל דרך הפריזמה של המצפון שלו. הוא לא מוותר לא לעצמו ולא לסביבה על מאומה. אז איך אתה מצפה ממנו שיוותר על המצפון שלו בכל הקשור לסקס או לאהבה? קח בחשבון שכשאתה ויתרת על ענייני מצפון, עשית זאת באופן מלאכותי, וזה הזמן שעבר מאז, שהפך את אותה מלאכותיות לחלק ממך. ומה היית קודם?
הקביעות הנחרצות שלך, עילי, מוציאות אותי מדעתי לפעמים.
________________________________________
Sir Ilay:
Tal,
BDsM לא יכול להיות מצפוני, כי הוא מבטל מראש את המצפון. מה יכול להיות מצפוני בלהכאיב לאהובה או בלשלוט בה? בלמנוע ממנה להיות זאת שיכולה הייתה להיות לולא הגעת אל חייה והפכת אותה למה ולמי שאתה צריך שתהיה.
כל אדם, לאורך כל חיו, בוחר מה הוא רוצה להעביר דרך הפריזמה של מצפון ומה לא. מי שמעביר את המלחמה דרך הפריזמה של מצפון, מכריז על עצמו סרבן או פציפיסט ונשאר בבית. מי שמעביר את מזונו דרך הפריזמה של המצפון, מסתפק בחסה לארוחת ערב ומי שמעביר את אהבתו דרך הפריזמה של מצפון, אינו עוסק ב BDsM.
נכון שהחיים אינם צבועים בשחור ולבן והצבע השכיח ביותר הוא האפור, אבל אתה לא יכול להיות "קצת" מצפוני. או שאתה כן או שאתה לא. גם אנשים שנשלטים על ידי מצפונם, בדומה לאליפל, מוותרים על המצפון למען מטרות שנתפסות בעיניהם כנעלות: הם ילחמו ויהרגו כדי לשמור על ילדיהם, הם ינהלו עסק מצליח גם אם יקבור את כל העסקים הקטנים בסביבה כדי לשרוד, הם יחפשו את אותה אחת שתאפשר להם לאהוב באופן לו הם זקוקים למרות שיהיה מנוגד לכל מה שהמצפון מכתיב להם.
קל בהרבה לוותר על המצפון כאשר מדובר במטרה נעלה, כגון מלחמה והגנה על הארץ עליה חונכנו וגדלנו, או כדי לפרנס משפחה, אך כדי לוותר על המצפון מסיבות אגואיסטיות, דהיינו: כדי לזכות באהבת חיינו (ופי כמה כדי לקיים יחסי מין בדרך בה אנחנו חושקים), אנחנו מפעילים דיכוי מלאכותי, כפי שציינת, על אותו כוח מצפוני ומחליפים אותו בתכונות אחרות. באחריות, למשל, שהולידה את כל החוקים הנוקשים ב BDsM. החוקים לא נולדו רק בגלל הסכנה הפיזית שבעיסוק ב BDsM, אלא כי כשאנחנו שם, חסרה לנו פריזמה אחת - זו המצפונית - וכדי להגן על הצד החלש, חוקים אחרים חייבים למלא את החלל שהותירה.
איני פוסל את ההתמודדות המצפונית שעובר אליפל כל עוד היא ממוקמת ברקע, למרות שאעיד על עצמי, כפי שציינת גם אתה סרגיי, שעם הזמן היא שוככת. ברגע שמעבירים אותה לרקע היא מאבדת מחוזקה ולכן פגה עם הזמן. תהליך התמוססותה של הפריזמה המצפונית טבעי באותה מידה בה אנשים שאוכלים בשר אינם סובלים מהקאות וקלקולי קיבה אחרי כל ארוחה. לעומת זאת, אם תראה להם סרטון דוקומנטרי על רצח חיות בזמן שהם אוכלים (כפי שמעולל לעצמו אליפל), מעטים יהיו מסוגלים לעכל את מזונם.
________________________________________
אילן:
Tal,
לא שחור ולבן ובכל זאת בחרת לאפיין את ה- BDsM כמעשה בלתי מצפוני לעומת האהבה הונילית (כך אני מניח) והמצפונית. גם BDsM מורכב ממספר שלבים ומאופיין באינסוף אפיונים. BDsM, מאז הצטרפותם של המונים לשורות הקהילה, הפך להיות מושג בלתי מוגדר ולכן מעשים מסוימים כן יעברו דרך הפריזמה של המצפון ואחרים לא, כי אין צורך בכך. לדוגמה העובדה שהצד השני מעוניין להיות שותף, מפיק מהנעשה בו הנאה ויתרה מכך, מממש את עצמו דרכך, תשנה את ההשקפה כולה. יהיה בלתי מצפוני לא לספק את צרכיו ולא להפך. מדובר במערכת יחסים סימביוטית, במהלכה שני הצדדים ניזונים האחד מהשני. מתי כן נכנס המצפון לפעולה? כאשר אנחנו מבררים אם אכן הצד השני מעוניין / מפיק הנאה / מממש את עצמו ונהנה מהנעשה בו. דהיינו: האם שיתוף פעולה שלו נובע ממה שאנחנו מכנים "הסיבות הנכונות".
________________________________________
Sir Ilay
Tal,
קראתי לאחרונה על מקרה בארה"ב כאשר אדם ניהל אתר בו הסביר לאנשים כיצד להתאבד נכון, אילן.
סימביוזה? הם רצו למות והוא ידע איך לעשות את זה הכי טוב. אז למה מבחינה מצפונית אנחנו בכל זאת שופטים אותו לכף חובה?
BDsM מושתת על חוסר מצפון. עלינו מוטלת האחריות לברר את סיבותיו של הצד השני ואז ללא עכבות מצפוניות לספק קודם כל את צרכינו ורק במקביל את צרכיו.
בוודאי שטיול יד ביד על הטיילת אינו מצריך הרהורים מצפוניים, אבל המטרה אליה אנחנו רוצים להגיע בסופו של אותו טיול, תימדד דרך הפריזמה המצפונית, אלא אם נבטל אותה מראש.
________________________________________
BraveDwarf:
.
אני זוכר אותך כאשר טיפלת בפיצית. את כל העינויים העצמיים שעברת. לא היה צעד שעשית מבלי לשאול את עצמך אם הוא נכון או לאו. תמיד האמנתי שאת המצפון עוררה בך. והנה עכשיו אתה מספר לי שזאת הייתה בסך הכל תחושת אחריות?
מתנצל על כי אני יורד לפסים אישיים, אבל אני באמת מנסה להבין.
________________________________________
Sir Ilay:
Tal,
מדוע אתה מפחית מערכה של אחריות? אני הייתי אחראי לנערה שלפי תחושתי דאז הייתה נטולה כל מנגנוני הגנה מקובלים ושימשתי לה אחד גם אם בכך סתרתי את האינטרסים האישיים שלי.
זה מה שאני מנסה להסביר לך, אליפל: הייה אחראי, חוש אחראי ונהג באחריות, אבל תפסיק לענות את עצמך עם נקיפות מצפון. אתה משתק אותך ומונע משניכם להגיע לגבהים אליהם אתם יכולים להגיע. תוביל אותה מתוך ידיעה שאתה אחראי דייך ורגיש דייך וקשוב דייך כדי לעצור אם וכאשר תגיעו לנקודת סכנה. תבדוק את עצמך לאורך כל הדרך, אבל אל תעצור רק כי המעשה אינו מצפוני. חבל כי יבוא יום ויהיה מאוחר מדי ומה אז? שוב תחפש את ההיא שתענה על כל דרישותיך ושוב לא תעשה עם כך דבר בגלל התסריט הנורא שאתה מצייר כאשר המצפון שלך מרחף מעליך בשנתך? אין מצפון ב BDsM. ישנה אחריות אותה לוקח על עצמו גם הצד החזק וגם הצד החלש. כאשר האחריות המוטלת על הצד החלש, מעצם היותו הצד המושפע והמנוהל, קטנה יותר, אך עודה קיימת.
תגיד לי, ומתי אתה לא יורד לפסים אישיים?
לפני 12 שנים. 22 בדצמבר 2011 בשעה 21:52
