.
...עדות שאכן החלה במשפט אני לא שלם בראש, שריגש אותי כל כך כי הוא סיכם בצורה הממצה ביותר את המצב הנפשי שבו היו נתונים עשרות אלפי בני אדם שסבלו חוויות דומות לזו שסיפר אותו אינדיאני בן שבט קקצ'יקל, וגם סיכם את מצבם הנפשי של אלפי החיילים ואנשי הכוחות הפרה-צבאיים שביתרו בעונג עילאי את אלה שכונו בני ארצם, אם כי עלי להכיר בכך שאין זה היינו הן להיות לא שלם בראש כיוון שביתרו את ילדיך שלך ולהיות לא שלם בראש כיוון שביתרת ילדים של אחרים, כפי שאמרתי לעצמי לפני שהגעתי למסקנה החותכת שכל תושבי הארץ הזאת הם אלה שבעצם לא שלמים בראש, מחשבה שהובילה אותי למסקנה גרועה אף יותר, מטרידה יותר, והיא שרק מי שאינו מצוי לגמרי בקו השפיות יכול להיות מוכן לעבור לארץ זרה שאוכלוסייתה לא שלמה לגמרי בראש, וזאת כדי לבצע עבודה שעניינה... איוולת / הורסיו קסטיינוס מויא (ספרו הראשון שתורגם לעברית).
כך נראה העולם הפנימי שלי.
...אני נוגע בשפתיך, אני נוגע באצבע בקו התוחם את שפתיך, אני מצייר את פיך כאילו ידי מולידה אותו, כאילו הוא נפתח בפעם הראשונה, ודי לי לעצום את עיניי כדי למחוק את הכל ולהתחיל מהתחלה, כל פעם מחדש אני מוליד את הפה שבו אני חושק, הפה שידי בוחרת ומציירת על פניך, פה נבחר מבין כל הפיות, פה שבחרתי מתוך חירות מוחלטת לציירו בידי על פניך ושמתוך צירוף מקרים שאיני מתיימר להבינו, הוא זהה לגמרי לפה המחייך תחת הפה שֶׁידי מציירת לך... משחק קלאס / חוליו קורטאסר (כמדומני עדיין לא תורגם לעברית**).
כך הוא מתתרגם לשפתו של העולם הפנימי שלה.
לא צריך להיות איש מקצוע, כזה שמתפרנס מחיטוט אובססיבי בנפשו של אדם, כגון פסיכולוג, סופר או שרלטן מתיימר, אלכימאי של שקרים ורבי-מכר, כדי להבין שאין בינינו דבר משותף: לא שפה, לא רגשות ולא חוויות שידמו זו לזו. אפילו הלאום שלנו משתייך לשני קצוות מנוגדים של המתרס הפוליטי והרגשי בעיקר. בסדק מדמם בראשי, אני חורט שוב ושוב את שני הקטעים בהם בחרנו, היא ואני, להיות ה"אהובים" עלינו מבין הספרים שקראנו בתקופה אחרונה, ולא מוצא אפילו רמז לגשרון, ויהיה קטן ככל שיהיה, שיחבר את עולמנו זה אל זה.
ואולי זה לא הורסיו, אלא אני שלא שלם בראש ולכן הטלתי עליו את תפקיד המייצג את הפצע הנמק שלי – את חיי שאין להם דבר משותף עם חייה ואינם שווים את השניה שהגיעה מיד אחרי שבריר-שניה במהלכו הסתכלתי ארוכות, זמן שנדמָה משל נמשך לנצח (מעין שבריר-שניה אינסופי), על האקדח, טרם חזרתי לעשתונותיי והחלטתי להעניש את שנינו על עזיבתה ולא להניח לה לחזור לעולמי עד שתלמד לתרגם לשפתו את עולמה.
*ואולי להפך.
**הקטע תורגם מצרפתית ע"י לי עברון-ועקנין בספר "העדינות" מאת דויד פואנקינוס.
***Alain Souchon - Foule sentimentale
.
לפני 12 שנים. 13 במרץ 2012 בשעה 13:28
