.
אין דבר שאני רוצה יותר מלהקריא לך את הטרילוגיה של שר הטבעות ואז לראות את שלושת הסרטים ברצף מחובק בך כשאת מחובקת בי. וכן, את חייבת להציק לי. בקשי פיצה, ופופקורן ונשיקה. ותיבהלי, ותדאגי לגיבורים ותצביעי על היפה מבין כולן ואני אמצא אותך בה. אני אמצא. ומרגע שאמצא, כל הטרילוגיה המופלאה הזאת תהיה שלך לעולמים.
Http://www.youtube.com/watch?v=Dm5sLB49-WY&feature=related
הלוואי ויכולתי להראות לך עולם אחר. אני לא מדבר על סקס כרגע. אנא. אני מדבר על משהו מופלא בהרבה. אני מדבר על העולם שמקיף אותנו, על יופיו של האור הבוקע קלושות מבעד לחלון ועוטף את גופך בהילה של מלאכים. אני מדבר על פטמות זקורות לא מתשוקה אלא מעצם היותן מעורטלות. אני מדבר על קסמים שמתרחשים תמיד, הנה כאן, במקום בו עומדים את ואני. ואני לא הגיבור של חייך, שגית. לא אותי אני רוצה לראות עושה אותך מאושרת. אני מבקש רשות להיות אחד הכלים אל האושר אותו תשיגי בעזרתי.
חורט קו
ועכשיו אני מרגיש מאוד עייף. לאה. העיניים נעצמות והראש הומה. גם את התחושה הזאת אני אוהב. קיימות כל כך מעט תחושות שאני לא אוהב להרגיש. כתבתי לך פעם שהעולם הזה קטן עלי. והוא באמת קטן. זעיר וקטנוני. חסר לי רוחב לב ורוחב נשמה ורוחב ממילה "מרחב". ובמהלך כל ההיעדרויות שלי בכל החו"לים בהם הייתי, שמתי לב שככל שהאנשים, בהם אני פוגש, קרובים יותר לאדמה, כך הנשמה שלהם יותר רחבה והלב שלהם יותר פועם. ושכל מעלי הגירה האינטלקטואלית כל כך רחוקים מלהיות כל מה שהם מדברים עליו. שהם מרחפים מעל פני מוסר טבעי, כבוד נדרש אל עצמם ואל הסביבה, ושהם עיוורים לדברים בסיסיים שסובבים אותם. הם מתפלספים בשפת טרקלין על מבנה כדור הארץ אבל מעולם לא אחזו רגב בידיהם, מעולם לא פוררו אותו באצבעותיהם, לא ראו כיצד חודר תחת ציפורניים, לא קירבו אותו אל פניהם ולא הריחו את גרגריו.
הם אלטרואיסטים, פמיניסטים, ביהביוריסטים, פציפיסטים ועוד מיני איסטים, ילידי אינקובוטריסטים של מילים קשות ומושגים מורכבים אותם למדו בעל פה, ולכן אולי בעלי יכולת להבין אבל לעולם לא להרגיש.
חורט נוסף, הפעם במהרה.
ועכשיו כשאת עוזבת, אני רוצה שתזכרי שאיני מאמין בקיומו של הזמן. אני חסר זיכרונות ושנים, כי כשלא ישנים, היממות מתערבלות וחדלות מקיומן ורק הארוחות הן אלה המפרידות את הבוקר מערב והחושך את הלילה מיום. וגם בהווה איני מאמין כי מה שכתבתי כאן שייך לעבר, ואת מה שאכתוב שייך לעתיד.
את אוספת את תיקיך וטומנת אותנו ביניהם למרות שאת יודעת שאנחנו לא קיימים אלא במקום בו הזמן מדלג מעל מחוגי השעון או נתלה עליהם ומשהה אותם בהתאם לפעימות הלב.
חורט כי אהבת את הצליל...
מניח את ידי על שדך השמאלי, מסיט אותה אל המרכז ושולף את לבך. נושק לו בחוזקה, טובל את שפתיי בצוף לא שלי ומחזיר אותו חזרה.
אני אמתין לתמיד במקום בו השארת אותי, כי העבר והעתיד לא קיימים כל עוד אין הווה.
.
לפני 11 שנים. 23 ביוני 2012 בשעה 2:03
