.
למרות שרזתה מאוד ולמרות הבגדים שלא נצמדו אל חמוקיה ולמרות ההליכה הגרומה; למרות צרימה קלה שנוספה לקולה השקט שפעם היה צלול ולמרות העצב שהעכיר את עיניה והכהה את ארובותיהן באפיקים של דמעות וחרטה, ואפילו למרות הבגידה, היא עדיין דמתה לעצמה. היא הושיטה אלי את ידה בביטחון מלא שאעזור לה לצאת מהרכב ובאותו בטחון המתינה כששילמתי לנהג, וכאשר נבלע באופק, קרסה על ברכיה ודרשה שאסלח. היא פשטה את זרועותיה אל רגליי והצמידה את שפתיה אל נעליי, היא שטפה אותן ברוק ודמעות, ליטפה את שוקיי, כינתה אותי "תינוקי" ואז "מאסטר" ואחר כך "סר". היא הבטיחה עולמות, בעיקר לעצמה, אמרה שהטיפול עזר וכמובן הודתה על הכסף ששלחתי בזמן, טענה שהתגעגעה אבל לא שאלה אם הייתה חסרה. וכשרכנתי אליה כדי להרים אותה מהאדמה, כרכה את זרועותיה סביב צווארי ולחשה באוזני את המילים שאהבתי טרם בגדה.
אחרי שסיימתי לארוז את המדים ואת כלי הגילוח, את מברשת השיניים ועוד מספר פריטים אישיים, הבטחתי לא להטריד אותה שוב. אמרתי שאני חושב שכיוון שרשמתי את הבית ואת תכולתו על שמה כדי שלא תהיה תלויה, היא תסתדר בלעדיי והסברתי שאת הילדים אני לוקח אתי, גם את האומנת ואת תותח החתול, ואת עץ הלימון כי הוא נגוע בכנימה קמחית וכמוה, זקוק לטיפול.
היא נשברה כשניגשתי לחדר של הילדים והסברתי לאומנת שמחר אגיע לקחת אותה כפי שקבענו. בהתחלה, כמובן, אני הייתי האשם כי רק היא יודעת עד כמה אני מפחיד ומאיים כשאני שותק במשך שבועות ועוד יותר כאשר יש סבב בדרום בו איני משתתף. מה עוד שהקול שלי עמוק מדי ממילא ולכן קשה לשמוע ולהבין את מה שאני אומר אפילו בימים טובים, ובכלל העובדה שאני מכנה את הבנים "חיילים", בגללה עוזי מכנה את כולם ואפילו אותה, את החתול, את האומנת ואת להבונת (להבה חשופה) "חייל", גורמת לה חרדות. ושלא אשכח להסתכל על עצמי בראי, אגב, כדי לראות שאני גדול מדי, מצולק, מקועקע ובנוסף לכל אלו – גלוח ראש וכחול פנים. הידיים שלי מחוספסות, השפתיים סדוקות, השרוולים מתפוצצים על הזרועות והמבט מתכתי. אחר כך היא האשימה את עצמה וכאשר האשימה, פתאום הפכתי להיות מושלם. התיישבתי על פאתי המיטה, אחזתי בזרועה ומשכתי אותה אלי. היא הדיפה ריח זר של חיה מבוהלת במנוסה.
אני לא רודף אחריך, אנג'לינה, ואני לא מחפש נקמה, אני אפילו לא עוזב אותך, אני בסך הכל מפנה לך נתיב. אני לא מסיר את האחריות שלי ממך, ולא אנטוש לעולמים. הבטחתי לך הרי, שלא אלך ושלא משנה מה תעשי, לנצח תישארי שלי. על הבגידה סלחתי לך מראש, העובדה שירית בי כדי להזדיין עם אחר פגעה לי ישר בלב כי הייתי בטוח שיריות למיניהן נמצאות מחוץ לתחום בגלל סבירותן להתגשם. אבל אני מודה לך אפילו על כי ירית. במחשבה עשירית אני חושב שצדקה אמי כשבלילה ההוא, כשהכל נחשף ונפלתי בביתה שיכור וחסר אונים, הניחה את ראשי בחיקה והסבירה שלולי אהבת וכיבדת, היית מספרת לו שאני מכה אותך או מתעלל, אבל את בחרת להפוך אותי לגיבור מת. אני רוצה להבטיח לך שכשהדרום יופגז שוב (והוא יופגז כי תנועת האחים במצרים שכרגע אחראית על מעברים ועל הברחות נשק אינה שואבת את הבסיס לניהול המדינה ממגילת זכויות האדם האוניברסאלית והאמנות הבינלאומיות על זכויות האדם, אלא מהקוראן) אבחר את ילדיי על פני ילדים של אחרים, ושלא אכתוב בסוגריים נבואות זעם על עתידו של דרום ושלא אכנה את הבנים שלי "חיילים". אבל אני לא נוהג להבטיח את מה שאני לא יכול לקיים. הם יהיו חיילים, הדרום יופגז, גבול מצרים יהפוך לגבול אל קאעידה בדומה לגבול עזה שהפך לגבול חמאס, אני לא אצליח להרים את הקול גם אם תזדייני עם אחר מול עיניי, לרכך את כפות ידיי, להסיר את הקעקועים ולהפוך לפקיד במדים.
אני מבין אותך ומוכן לספוג את הכל: את הכעסים ואפילו את הבגידות ועכשיו גם את היריות. לא הייתי בוחר לחיות ליד אדם שמחזיק פסלון של אל המוות על השידה ליד ראשו, בחרתי בך ועכשיו הגיע תורך לבחור. נכון, כתבתי לאחרת ונכון שרק את יודעת איך זה מרגיש כשאני לוקח את כף רגלך ומוביל אותה אל פי. ונכון שאת רגילה להיותי חרמן כשאורח-נשים פוקד אותך, ונכון שאני מסניף את התחתוניות שלך ומסיר את הניילון מהטמפונים ומסדר לך אותם באריזה שבתיק ונהנה להעמיס על העגלה את כל הטמפונים מכל החברות כדי שיקנאו, ונכון שכשאת מכנה אותי "תינוקי" אני נמס, הכל נכון. עדיין אני מבקש ממך לבחור.
בעצם, עזבי, בואי נעשה עוד ילד כדי להראות אצבע משולשת לגורל. בואי נתחיל מהתחלה או לפחות נאונן על הכאילו שזה אפשרי.
---
היא רחצה אותי באמבט ריחני, היא ליטפה את ראשי, היא הייתה מתוקה כמו סוכרזית (אני הייתי רפוי כמו טנק) והבטיחה להתאזר בסבלנות בזמן שאנחנו בונים את האמון ואני חשבתי עליך, על חיוכך שחושף את החניכיים, על החצאית המפוספסת שלבשת כשנסעת אלי וכמעט התהפכת בסיבוב, ועל כי נשארת חברה שלי, למרות הכל.
דא"ש, אני אמשיך לענוד אותך על צווארי גם אחרי שאמות ואת תבני את חייך ותהיי מאושרת עם אחר וכשאחזור ואדלג מעל קו המפריד את העולם בו אני בן אלמוות, מזה בו מותר לי להרגיש, אלחש את שמך גם אם לא תעני.
אנא, אמרי לי שעודך.
.
