נכנס אחרי לילה פעיל במיוחד ונטול שינה באופן לא מיוחד. הגדר נטרקת מאחוריי באיוושה קלילה, בזמן שאני מחפש אותה בעיניי על המפתן. היא מופיעה מיד, אוחזת בידה המושטת כוס של ויסקי, מהססת, לא מתקרבת עדיין. אני לוגם מידה, טובל את שפתיי בנוזל המשחרר ואז בשפתיה. היא נעימה לי, היא רכה לי, היא איבר מאיבריי.
"אני אוהבת אותך", לוחשת כשמניח לגופה הזעיר ומציב אותה על רגליה. עץ לימון מאבד פרי נוסף בחבטה שובבנית. היא מחייכת ומסמנת בראשה לאסוף אותו אחר-כך. "אני אוהב אותך לא פחות", משיב, "הייתי אומר שיותר כי אני גדול, אבל לא בא לי להתווכח". שפתיה נמתחות לקשת עין חולמת. "לא", אומרת, "לא אתווכח, אבל דע לך שהגודל לא קובע".
"נכון", חושב כשרוחץ את פניי, ובעודי בודק מול הראי את הכתם העיקש שכמו נספג במצח, מרגיש כיצד קורי שינה מתלפפים סביב איבריי ומכריעים אותי אל תוכה המערסל. "אני אוהב אותה יותר מאמש".
