לפני 11 שנים. יום שבת, 20 ביוני 2015 בשעה 2:39
השקעתי את פניי בפרח והסנפתי אותו במלוא הריאות. לשיער שלה ניחוח תותים ולפרח שלה ריח של אהבה. היא תלתה את רגליה על כתפיי והצמידה את שפתיי אל עלי הכותרת בידיים רועדות, ספק מתשוקה ספק ממבוכה. השחלתי את ידיי תחת האגן שלה והרמתי את פלג גופה התחתון כדי להיטיב ללכוד את העוקץ בין שפתיי.
היא התפלה, אני הנחתי את ידי על בטנה התחתונה כדי להשקיט את תשוקתה. היא אמרה שהיא לא יכולה יותר. אני התעלמתי בכוונה תחילה. היא לחשה שאם עוד קצת היא תתפוצץ ותמות ולא תחזור לחיים יותר. אני חייכתי.
"תגמרי," ביקשתי, "אני רוצה ללגום מצוף אהבתך."
אחר כך כרעתי על ברכיי ומצצתי את כפות רגליה. מוזר לי שאותו האלוהים יצר גם אותי וגם אותה. אותי הגדול מספיק כדי להכניס את כף רגלה בשלמותה אל פי, ואותה הקטנה שהופכת את כל מי ומה שאני לשלה.
אני בעיקר .