חלקת אדמה קפואה שלי

זה כל כך מתסכל. שוב אני בונה את הציפיות שלי גבוה מדי, ושוב הכאפה מורידה אותי לרצפה.

היא גרמה לי להרגיש כל כך טוב עם עצמי. אפילו שלם. והיא חותכת.

מה אני עושה עם זה? מפחיד אותי שאני מאבד את הרגש שנותר בי.

פגשתי אותה לפני כמה שבועות. זה משהו שעדיין נבנה בינינו. שנינו סאבים :). מצב מעניין לא?.

היא מקבלת אותי כמו שאני. עם כל השריטות שלי. לא אכפת לה. היא רואה את מי שאני בפנים. ואני רק רוצה לגרום לה אושר בכל רגע.

אני רק מקווה שזה יצליח. אני אעשה הכל כדי שזה יצליח.

דני ראתה בעצמה מתחלפת. בת 25 היה לה שיער ארוך חום ועיניים בצבע ירקרק. מבנה גוף חטוב וקצת נמוכה.

היא תמיד אהבה לשחק עם בני זוגה למיטה במשחקי תפקידים. פעם היא הייתה השוטרת והוא האסיר הנמלט. פעם היא הייתה מוזגת שהשיכור בבאר החליט שהוא רוצה לזיין אותה. אחד האלמנטים האהובים עליה היה לשנות תפקיד באמצע הסקס. הדוור היה מוצא את עצמו קשור למיטה ועקרת הבית מעליו. או אחות שקודם התעללה בחולה פתאום הייתה דבוקה עם הראש לקיר והחולה זיין אותה במרץ מאחור.

היא תמיד אהבה את המשחקים האלה. היא הייתה נכנסת לפורומים של הבדס"מ וחיפשה בני זוג שיהיו בראש שלה. אבל היא לא הצליחה לבנות מערכת יחסים קבועה. בכל פעם שהיא חשבה שהיא מצאה את האחד, האכזבה הגיעה. אחד ניתק את הקשר. השני החליט שהוא מתלהב יותר מדי מהמכות. ועוד אדיוטים למיניהם שלא כיבדו אותה.

אחרי כמה שבועות בעקבות הפרידה האחרונה שלה היא החליטה לצאת למועדון בדסמ עליו קיבלה המלצה מחברים. היא החליטה שהיא רוצה לנוח מכל הדפוקים שהיו לה וסתם לעשות חיים עם אלכוהול והופעות.היא החליטה לדפוק הופעה גותית ולבשה חצאית קפלים, עליונית שחורה ומגפי פלטפורמה שהגיעו קצת מעל לקרסול.

הלילה היה טיפה קריר. אבל ההליכה חיממה אותה קצת. כשהיא נכנסה למועדון הסתכלה סביב וחייכה. שפחות ועבדים שכבו לרגלי אדונים וגבירות על משטח גומי ענקי. ברחבה רקדו זוגות לצלילי מוסיקה אלקטרונית. בצידי הרחבה היו מקומות ישיבה עם שולחנות ועל הבימה היו הופעות חיות שהרתיחו את האוירה. דני התיישבה ליד שולחן וחיכתה בסבלנות למלצרית שהייתה עסוקה עם השולחנות האחרים.

לאחר זמן קצר ניגשה אליה המלצרית. "היי אני סם ברוכה הבאה ל"מסביב לשעון" מה תרצי להזמין?".

"מקום מדהים". דני חייכה. "את יכולה בבקשה להביא לי משהו קליל. אני לא רוצה ממש להשתכר, יש לכם פה מקום נהדר ואני באמת רוצה להנות ממנו".

"יש לי בדיוק מה שאת צריכה". סם חייכה בחזרה. "כמה דקות אני חוזרת"...

טוב יש לי משהו בראש נראה איך זה יתפתח. :)

היום פגשתי את זוגתי לשעבר. בכל זאת אחרי חמש שנים לא מנתקים קשר למרות הפרידה.

אני חושב שאנחנו קשורים אחד לשני בצורה חזקה למרות הנתק בינינו. שנינו ראינו אחד את השני במצבים הכי דפוקים שלנו ולא נכנענו.

טוב בינואר זה נגמר. לא סיימנו את זה ברע, פשוט הבנו שאנחנו מזיקים אחד לשני למרות האהבה.

בכל מקרה, היום פגשתי אותה לכמה דקות. היא והבחור החדש שהיא מצאה לפני חודשיים כבר יוצאים קבוע. הם כבר זוג מוצהר :).

אני שמח בשבילה. רואים שהיא יותר מאושרת. הוא נותן לה את מה שהיא צריכה. אני נתתי לה את מה שהיא רצתה.

היא הייתה הזוגיות הראשונה שלי. נשארנו ביחד 5 שנים כי באמת חשבנו שנוכל לבנות בית ביחד.

אבל זה גורם לי לתהות האם חוסר הניסיון שלי גרם לקשיים בינינו? האם בקשר הבא שלי אני אהיה מספיק מנוסה בשביל לא לעשות את הטעויות שעשיתי איתה?

יש בי כל כך הרבה צדדים. חלקם טובים וחלקם פחות. אני יודע שאני מסוגל להעניק ולהשקיע.  אבל אני גם עלול לברוח לעולם שלי כמו שאני עושה בדרך כלל.

למדתי שאני הוא מי שאני. אני לא רוצה להיכנס לקשר חדש בחוסר וודאות. מצד שני אני לא רוצה לנדב מידע שעלול להבריח.

אז איך חושפים מספיק מעצמך בלי להרתיע?

אני כבר לא יודע מה קורה איתי. אני לא יודע מה אני רוצה כבר.

רגע אחד אני בדיכאון ורגע אחר אני מרגיש טוב יותר.

פגשתי מישהי בSL. קינקית כמוני עם ראש טוב. לקחה את כל השנאה העצמית הסמוייה שיש בי וזרקה אותה לפח.

היא גרמה לי לרצות להירשם לקיקבוקסינג עכשיו :).

אני עדיין מרגיש קצת אבוד (טוב לא קצת) אבל כבר אין לי את תחושת הבהילות לבצע שינוי דרסטי. אני אתן לזמן לזרום ובינתיים אני אכיר

את העולם הנפלא הזה טוב יותר.

מדהים כמה אני חסר ניסיון כאן. בשיטוטים בפורום אפשר למצוא הפתעות נפלאות בזכות ניסיונם של אנשים אחרים כאן.

לאט לאט עולם חדש-ישן נפתח ואני די אוהב את מה שאני מגלה בו.

טוב הייתה לי שיחה מעניינת עם בן אדם נחמד כאן.

היא הציעה לי ללמד.

אחרי תואר בארכיאולגיה והיסטוריה אני באמת לא חושב שיש לאן להתפתח כאן. (מה גם שאני עובד בתחום הפיננסים מאשר מדעי הרוח).

למה באמת שאני לא אעשה תעודת הוראה?

אני צריך לחשוב על זה עוד. יש עוד זמן.

כל הזמן יש לי בראש אידיליה. בשבילי D/s צריך לערב זוגיות. זאת הדעה שלי כמובן. אני רוצה למצוא שולטת שגם תדע להעריך אותי על פי מי שאני.

אבל אני גם מחזיק בצדדים אפלים יותר שלי שבעתיד יצאו לאור אני חושב.

אז איך מתמרנים בין מציאת בת הזוג הנכונה לכך שבעתיד שנינו עלולים להשתנות.

בן אדם מכיר בן אדם אחר בצורה מסויימת ובמרוצת הזמן אנשים מתפתחים. אם אנחנו לא עומדים בקצב נוצר פער.

את הפער שלי מילאתי ב Second Life. אני מוצא שם אנשים דומים במחשבתם לשלי. חלקם אני רואה כבני משפחה.

לא פעם אני מאחל לכך שהייתי קופץ לתוך האידיליה שלי שם. פשוט חי את החלום שלי שם.

אני מנסה לשנות את המציאות סביבי. אבל זה לוקח זמן ואני פשוט רוצה לקפוץ קדימה ולא יכול.

אני חייב להתאזר בסבלנות. בסופו של דבר אני אמצא את המקום שלי.

טוב החיים מעצבנים. משום מה תמיד יהיו עוד ועוד מכשולים.

אני מוצא את עצמי מסתכל על החיים שלי עד עכשיו ותוהה מה עשיתי לא בסדר.

אולי הייתי צריך לשנות החלטות מסויימות שלקחתי בחיים. לעבוד במקום עבודה אחד ולא אחר.

ללמוד תואר מסויים במקום אחר. האל יודע מה אני אעשה עם מצרית עתיקה. אני יכול לקלל ולברך אבל זה לא נותן לי כלום :)

ואז מגיע השלב שבו אתה חושב שהסתדרת. המשכורת סבירה. שעות ארוכות, עבודה כיפית. המון דרכים להתפתח ולהתקדם הלאה. כל מה שחשוב הוא הרצון.

והיה רצון.

ואז כאשר אתה חושב שהחיים מסתדרים אתה מקבל כאפה. בגלל שינויים בהנהלה מחליטים על קיצוצוים ושינוי מדיניות.

איך אפשר להתמודד עם זה? ממשיכים הלאה. אבל אז עוד כאפה.ממשיכים עוד פעם. כאפה.

בסוף אין עוד כח להמשיך. כבר לא אכפת מכלום. ואז צריך להתפשר.

טוב אז מתפשרים וממשיכים הלאה. אולי עוד ייצא מזה משהו?

אבל זה מאוד קשה. חוסר אונים מעצבן. הידיעה שצריך להמתין עד שאפשר יהיה להשיג שוב את המטרה.

D/s  הם כמו סיפור. הסאב הוא זה שקובע את המסגרת של הסיפור. הדום היא סופרת. היא טווה את המילים המרכיבות את הסיפור בין השניים.

האם יש מישהי שיכולה לכתוב איתי את הסיפור שלנו?

החודש היינו אמורים להיות חמש שנים יחד.

נפגשנו באוניברסיטה. הפקולטה לארכיאולוגיה. שני שרוטים שלומדים שפות מתות.

זו הייתה תקופה נפלאה בהתחלה. אהבה הייתה דבר חדש בשבילי. היא הייתה המנוסה יותר.

ידענו עליות ומורדות במרוצת השנים. האהבה של שנינו הייתה מאוד חזקה. גם כשידענו שהיחסים בינינו אינם בריאים המשכנו להיות ביחד.

ניסינו להחזיק אחד בשני בכוח. זה היה הדבר הנכון בשביל שנינו באותו זמן.

היא הייתה הפסימית אני הייתי האופטימי. בכל פעם שהיא שקעה בחיים הארורים האלה ניסיתי להקפיץ אותה קדימה.

ואז הגיעה המכה. קריירה היא דבר חמקמק כאן. אחרי שלוש שנים אתה לא מצפה לפיטורים.

נכנסתי לדיכאון. הסתגרתי ולא יכולתי להתמודד עם זה. היא ראתה אותי סובל, היא ניסתה לעודד אותי. היא תמכה בי.

אבל פשוט התרסקתי. לא יכולתי להתמודד עם חוסר האונים הזה. נפרדנו רשמית במרץ.

אני עדיין אוהב אותה והיא אותי אבל אנחנו יודעים שזה דפק את שנינו. אני שמח כשאני רואה אותה. היא מצאה מישהו חדש. מישהו שטוב לה.

אני רק רוצה לראות אותה מאושרת. מגיע לה להיות מאושרת.

עכשיו אני מתאושש. יש לי שוב עבודה שאני אוהב. יש לי זמן לעשות את מה שאני אוהב לעשות הכי הרבה. לברוח. אבל אני מתגעגע לאינטימיות.

קשה להיות לבד. חסר לי הקשר. גם אני צריך לדעת שאני חשוב למישהו. שאוהבים אותי.