לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

להתגלות ולגלות

מתחייב לספר לך את העובר עלי ולכרוע כשקוף מולך.
לפני 9 שנים. 12 בספטמבר 2015 בשעה 5:06
כשאחנו בסשן, אנחנו משדרים על אותו התדר. 
את בראשו ואני בתחתיתו. 
 
מילה אחת לא נכונה שלי ותגובתך לא מאחרת לבוא. 
אני שלך. מבין שלא כדאי לי להמשיך בקו שבחרתי ומשתתק בהכנעה מלאה אליך. 
 
כשאת רוצה, את מחברת אותי לעצמי בשניה. 
בעשירית מהזמן הזה את מפרקת אותי וגורמת לי ללכת לאיבוד. 
לפני 9 שנים. 4 בספטמבר 2015 בשעה 19:47

כשאמרת - מתוק שלי אתה, עם דגש על שלי,

עניתי שאני שלך עם דגש אחרי כל אות. 

 

א!נ!י!   ש!ל!ך!   מ!ל!כ!ת!י!   ה!נ!ע!ר!צ!ת!

 אפשר בבקשה להיות יותר שלך?

לפני 9 שנים. 3 בספטמבר 2015 בשעה 20:08
את לוחשת לאוזן שלי שתי מילים ושואלת אותי אם אני מבין.
אני מספר לך שזה מעבר להבנה, זאת חוויה עמוקה בתוכי.
מה כבר יכולות לעשות שתי מילים קצרות לאדם שלם?
מתברר ששתי מילים ממך יכולות לחולל בי סערה שלמה.
 
אני שואל את עצמי, האם זה מוסרי ומכובד מה שאת עושה לי?
לקחת גבר ולהעלים אותו בשתי מילים?
כשהשאלה עולה בראשי, אני נזכר בפעם המי יודע כמה,
בפניך הזורחות כשלחשתי לך, בפנים סמוקות, שאני שלך.
עם הזיכרון שריחו דומה לניחוח גופך
ושניהם מזכירים טעמו של מעדן מלכים,
נמחקת השאלה המצחיקה והלא רלוונטית.
החיוך והאושר שלך, חשובים לי פי כמה וכמה. 
 
כשאת אומרת לי מילים שכאלו, אני הולך ונספג בך.
הצורך אליך יוצר בי דבר אחד - צורך יותר חזק להיות שלך. 
לפני 9 שנים. 28 באוגוסט 2015 בשעה 3:33
יש אנשים שבוחרים את היעוד שלהם. 
אדם יכול לבחור להיות רופא ולעזור לאנשים. 
אחר יבחר להיות שוטר בכדי לעשות סדר בעולם. 
חיה לעומת אינה בוחרת את יעודה. 
 
פיל נולד פיל וישאר פיל ויתנהג כמצופה מפיל. 
לא יודע איך אצלכם, אני אישית, מעודי לא ראיתי פיל שבחר להיות רופא. 
מעולם לא ראיתי סנאי שבחר להיות עורך דין. 
לעומת זאת כל הקופים שפגשתי עד היום,
אהבו בננה וקיפצו על ענפים.
 
לחיה יש כמה שלבים בחייה.
בהתחלה היא גור, אחר כך היא בוגרת ולבסוף היא מזדקנת.
כשניגשתי לכתיבה תהיתי על איזה שלב עלי לכתוב.
היות ואני נוטה להשאיר את החלטותי בידיים נאמנות,
ערכתי סקר אצלי המי ומי לגבי השאלה הקיומית הזאת.
 
כשאני כותב המי ומי, אני לא מתכוון לפשוטי האומה.
כוונתי היא למי ומי! שנמצאים אי שם למעלה.
אני לא מדבר על הגאון ההוא, ששמו הפרטי הוא יהורם
או לבנאי ההוא ששמו אהוד,
אני מתכוון לאלו שדעתם בהחלט נחשבת פה!
 
התפלאתי לגלות שכול באי הסקר בחרו פה אחד בגור.
בחרו בגור? מאיפה נולד הגור הזה? דווקא גור?
המילה גור יצאה מפיהם של הנחשבים פה,
כמה פעמים במסגרת הסקר היומי.
מאחד ודעתם של המי ומי נחשבת גם נחשבת פה במדינה,
אכתוב על גור.
 
גור, הוא השלב בו הגור בא לעולם.
הוא לא מביא את עצמו לעולם.
מביאים אותו לכאן ואומרים לו אתה הגור שלי.
גור לא שואל שאלות, הוא גור.
כשהוא מסתכל סביבו ורואה את זאת שזה עתה ילדה אותו,
הוא גם מסכים עם ההגדרה שהוא גור.
 
לא די בכך, אלא שהוא רואה בה את כל עולמו.
הוא מנסה לחקות כל תנועה שלה.
הוא יודע שהיא הכי חכמה בעולם.
אם תשאלו אותו והוא מוכן להישבע,
שיש לה סולם שמגיע כמעט עד שמיים.
 
כשהיא מחייכת הוא מחייך.
והעיקר העיקרים פה הוא ההתמסרות שלו אליה.
כשהיא רוצה ממנו ממנו משהו,
היא רק צריכה לבקש.
הוא גור והוא יעשה זאת מיד.
די לה לכוון את גופו בעדינות, עם קצות אצבעותיה, 
והוא יענה לתנועותיה בשקיקה.
 
כשהיא שומעת את נהמות הגור השובביות שבוקעות ממנו.
היא מחייכת ומתמוגגת.
כך זה אצלך היולדות עם הגורים שלהן.
כשהיא תרצה שיסגור את פיו, היא תדחוף מוצץ ללוע.
אם אין מוצץ, היא תמצא בקלות, לפחות, חמישה תחליפים. 
 
כשהיא אומרת לו עכשיו, אז זה עכשיו.
אולי צריך לומר לו זאת עוד פעם אחת.
אולי זה יקח לו 30 שניות או 20 עד שיענה לבקשתה.
לא לפני שהיא תגיד לו, תיזהר ש...
והוא יזהר ש...
 
אם נסדר זאת מימין לשמאל או משמאל לימין,
גם אם מלמעלה ועד למטה או מלמטה עד למעלה,
תמיד זה יגמר, לפי רצונה של היולדת.
לפני 9 שנים. 26 באוגוסט 2015 בשעה 8:05
מתנגן לו שיר,
אני שלך,
אני ממש שלך,
שמח שאני ממש שלך,
מאושר שאת כל כך אוהבת את זה שאני ממש שלך. 
 
את והמילים שלך חודרות לתוכי ומתנגנות לי בראש, כסימפוניה שלמה.
לפני 9 שנים. 22 באוגוסט 2015 בשעה 21:09
כשהיא אוחזת בנבל שלה, 
ידיה חשות בכך שהנבל הזה הותאם לה בדיוק. 
אחיזתה מתהדקת, שהרי לכך הוא נוצר, להיות אחוז בידיה.
 
אצבעותיה, מחליקות הישר לתוך המיתרים
תופסות פעם בזה ובפעם בהוא. 
פורטת הן, כרצונה, על כל מיתר ומיתר. 
מיתריו נעים לפי רצונה, ברטט הנכון לה בהתאם לתזמון שהיא קבעה. 
היא וירטואוזית והוא הנבל שלה. 
כל המיתרים חשופים בפניה ואין מסתור מעיניה. 
כל מיתר בו, מייחל למגע אצבעותיה, ומקווה שתיגע גם בו. 
היא מנגנת והוא מפיק לצלילים כרצונה. 
 
מספרים שבלילות היא מסירה ומוסיפה לו מיתרים חדשים. 
מהם היא מפיקה צלילים שאף הנבל בעצמו, לא ידע שהוא יכול להפיק. 
לפני 9 שנים. 21 באוגוסט 2015 בשעה 8:05

את משגעת לי את השכל בצורה כזאת,

שמעלה אותי לפסי שפיות. 

לפני 9 שנים. 12 באוגוסט 2015 בשעה 12:00
מספר לך ש "חושב עליך ומחייך".
את מספרת לי חלק ממה שמתכננת למפגש המתקרב.
אני מעלה בעיה בעייתית ביותר: "זהו, שאני לא בטוח שאני צריך לחייך כשחושב עליך".
את פותרת אותה בקלות: "אני מחייכת בשביל שנינו".
לפני 9 שנים. 11 באוגוסט 2015 בשעה 13:12

שוכב במיטה ונתון בידיך.

מתוך השיחה אני שומע אותך מתקנת אותי ואומרת לי: "קשרה אותך".
המילה קשור מתנגנת לי כהרמוניה שלמה בראש וברגש.
מרגיש איך איך הראש נכנס לסאב ספייס,
על פני נמשך חיוך ופי מקבל חיות משלו, למעשה חיות משלך, מכוחך ומעוצמתך. 
 
כורה אוזני לשמוע את פי המדבר.
מרגיש את היד שלך עושה בי כרצונך. 
שומע את פי אומר: "קשרה אותך, קשרה אותך, קשרה אותך..."
בכל פעם שאוזני שומעת את פי ובכל רגע שמרגיש את ידיך הקושרות, מתרחב החיוך על פני, והולך ושוקע לתוך הסאב ספייס שאת יוצרת בי.
לפני 9 שנים. 6 באוגוסט 2015 בשעה 12:36

"מאחר ואת אוהבת לקשור, אדאג לכך שיהיה פה חבל וכך אהיה חסר אונים".

על אף שעיני מכוסות, היא מחייכת חיוך שמגיע לאוזני, הכרויות לדבריה: "בין כך ובין כך, אתה חסר אונים".

אחיזתה המתהדקת, לא משאירה מקום ליותר מידי ספקות. 

גרוני משותק. מנסה לבלוע את הרוק, שנתקע לו אי שם באמצע הדרך. בניגוד לגרון המשותק, הלב פועם בחוזקה ואומר לי בקול ברור: " חסר אונים לחלוטין!".