לפני 8 שנים. 14 בספטמבר 2015 בשעה 16:56
הפוסט נכתב אל מלכתי ובהשראתה והרשאתה.
מלכתי את האחת והיחידה שיודעת מה צריך להכתב,
מה לא צריך להכתב ובידי מי נכתב מה ;)
עוד לפני הפגישה בפארק, אנו קובעים את פגישה.
כשאני אומר שאנחנו קובעים, הכוונה שאת מציעה ואני אומר כן מלכתי.
כך אנו קובעים פגישה. אם אתם חושבים שצריך לתקן את המילה אנחנו, זאת זכותכם המלאה ;)
ההתרגשות מתחילה כבר בבוקרו של יום הפגישה.
אני פותח את עיני עם חיוך גדול, המחשבה הראשונה שלי, שהיום זה היום.
בעיני זה נס, מפני ששלשום הפגישה הייתה בעוד יומיים ואתמול הפגישה נקבעה למחר.
לשמחתי, בבוקרו של יום, היום זה היום.
אני מכין את אשר את מבקשת ובא מצויד לפגישה.
גם בפגישה בפארק יש מה להביא, אפילו שני דברים.
ההתרגשות בהכנה גדולה.
לא רק שהיום זה היום, אלא עכשיו זה עכשיו.
אנחנו מחנים בנקודה הקבועה שלנו. מיד עם יציאתנו מהרכב, נוצר מגע וניצת חיוך.
מרגע זה ואילך אני מקפיד לענגך בכל דרך שיודע ומכיר לענג אותך.
השיחה תמיד קולחת.
כשהשיחה קולחת, כל כולי נתון לשליטתך.
כל תנועה מחושבת, כל מעשה נועד לרצות ולחייך אותך.
את מסקרנת אותי.
את מושכת אותי, בלשון, בגוף וברגש.
בכל פעם שפניך מאירות, ליבי נמס.
הקרבה אליך יקרה לי.
בין לבין עולות הצעות מגוונות לפעילות משותפת.
כל הצעה כזאת מתקבלת בברכה.
בין לבין עולה בשיחה הנושא של, מהות הקשר שלנו.
ההבהרות שלך מרגיעות אותי וגורמות לי להיות יותר מסור לך.
ההשלכה היא, שמחודש לחודש מרגיש יותר קרוב ויותר שלך.
