גם כי היא היתה בת 27 ואני רק בן 18, גם כי היא היתה אחותו הגדולה של נירי - החבר הכי טוב שלי, גם כי היא היתה בהתמחות לאחר שסיימה לימודי רפואה ואני הייתי טיפהל'ה לפני גיוס אבל בעיקר כי היא היתה כבר מנוסה ואני... אני בפוקס לא הייתי בתול.
אבל בכל זאת הסתובבנו ביחד באותו החופש לפני הגיוס שלי. רוני קרעה את התחת במשמרות לא נגמרות בבית החולים והיתה זקוקה פה ושם להפוגה. אז בילינו ואפילו התמזמזנו לפעמים אבל "אתה קטן מדי" היא היתה אומרת לי בכל פעם שניסיתי קצת יותר.
"אל תתבאס" היתה ממשיכה "אתה חמוד".
"הכי גרוע להיות חמוד" אמר לי 'עמוס ביצים' שידע דבר או שניים בעניינים האלה. "חמודים לא מזיינים" הוסיף, "חמודים מזיינים להם ת'שכל".
"אם אתה רוצה לזיין" אמר 'עמוס ביצים' "אתה צריך להיות מניאק... רק מאניקים מזיינים, הנה, תראה אותי".
אז ניסיתי, נשבע שניסיתי, להיות הכי מניאק שאני יכול, זה נורא הצחיק את רוני. אתה לא יכול להיות מניאק היתה אומרת לי, אתה טוב מדי...
ואז הגיע פורים והבטחתי לרוני שאלווה אותה למסיבת הפורים של המתמחים. ושניה לפני שיצאנו, היא ציירה לי צלקת גדולה על הלחי ואז העפתי לה סטירה ואמרתי לה: "תורידי את הבגדים ותחכי לי על ארבע ליד המיטה שלך".
רוני הסתכלה עלי, הלחי שלה היתה אדומה וסימני כף היד שלי נראו עליה בבירור, היא הסתכלה עלי... השפילה את מבטה, הורידה את הבגדים והלכה על ארבע לחדר השינה שלה.
אני נשארתי לעמוד שם עוד כמה דקות מנסה לעכל את מה שקרה הרגע. אחרי 10 דקות בערך הלכתי לחדר השינה של רוני, היא עמדה על ארבע ברווח הזה של בין המיטה לארון הבגדים שלה. "תתלבשי" אמרתי, "רק רציתי להוכיח לך שאני יכול".
"בן זונה" אמרה רוני ומאז לא ראיתי אותה יותר.
