The miseducation of

"Don't you know there ain't no devil, it's just god when he's drunk"

 T. Waits

http://i467.photobucket.com/albums/rr36/altreel/Top%20Ten/Drinking%20Quotes/tomwaits.jpg

מפנים בחיים, שינויים, בדרך כלל קורים בצורה הדרגתית. זה חוק הטבע, זה הכלל השולט. להיות מסוגלים לשים את האצבע על נקודת מפנה חד משמעית זה דבר נדיר, ופוקח עיניים.
תמיד אהבתי כוחניות במיטה, לפגוש בעוצמה של מישהו בקונטרה לשלי. ומידה מסויימת של כאב העצימה לי את החוויה, הוסיפה הנאה, חידדה לי את החושים.
אבל המצב שבו אני נמצאת- מתחת למישהו אחר, מרוכזת בו ובמאוויו, מסורה לו לחלוטין, מתרגשת ממנו- הוא מצב חדש בשבילי. אנשים שמכירים אותי לא רע לא היו מאמינים לרגע. אולי היו מנחשים שאני דווקא שולטת ביסודי. אבל מי שעיניים בראשו וקצת הבנה בתחום היה קולט את השפחה הנרצעת שאני יכולה להיות מקילומטרים. עכשיו אני מבינה את זה.

הנושא מעסיק אותי מאוד בחודש האחרון, ופתאום נזכרתי בסיטואציה שהיתה נקודת מפנה אמיתי בשבילי (אין זמן מוצלח להרהורים כהתייבשות של חצי יום במוסך).
הייתי במיטה עם גבר שהיה כוחני מאוד. אפילו אלים. אהב להכאיב, היה עושה את זה גם כשניסה שלא, משאיר סימנים איומים. אהבתי את הסימנים האלה, הייתי מסתכלת עליהם במראה כל רגע אפשרי, מצטערת לראות אותם דוהים מסגול עז לאדום וצהוב ונעלמים. אהבתי להרגיש את הסקס עלי כמה ימים אחרי, אהבתי את הכאב המתוק והנסתר כשמישהו נגע לי בטעות באיזור חבול. ורק הצטערתי שזה כל כך לא מקובל חברתית להראות כמו נמר חברבורות.

באחד הלילות, ברגע של צעקות לתוך כרית (ומדובר בבחורה עם כוח סבל)- פתאום, בעודו ממשיך בהכאבה המכוונת, הוא התרומם עם הגוף שלו ליד שלי, הפנים שלו סמוכות לשלי, והסתכל לי בריכוז על הפנים המעונות. הייתי מופתעת לראות אותו שם, ומייד אחר כך הרגשתי שאני רוצה אותו יותר מאי פעם. חייבת אותו בתוכי. עכשיו. צורך בעוצמה שתפסה אותי בהפתעה, שלא יצא לי לחוות הרבה, בטח שלא במין אקראי, בלי רגש. צורך קיומי. הוא הרגיש את אותו הדבר באותו הרגע, ראיתי עליו, היה קשה לפספס.

מה קרה שם? לא חשבתי על זה עד לאחרונה. ועכשיו נזכרתי וניסיתי להבין, עם מעט המידע החדש שבידי. באותו הרגע, כשהוא התאמץ לראות את הפנים שלי (זאת לא היתה תנוחה נוחה בשבילו) הוא בא לצפות במה שאני חווה. באותו הרגע הבליחה בי ההבנה שהוא אוהב להכאיב כי הוא אוהב מה שזה עושה לי, מה שזה עושה ממני, מה שזה אומר עלי שאני לא עוצרת אותו, ורוצה עוד כאב מידיו. ואני אהבתי כל כך לדעת שהוא נדלק וניזון מהעובדה שאני סובלת מתחת לידיו.

כשיצא לי, והאמת שלא יצא לי הרבה, שמתי את עצמי במצבים כאלה כי אהבתי את התחושות הפיזיות שגברים מסוגו ידעו ואהבו לספק. חשבתי שאני עושה וי על סיפוק פיזי נטו (אף פעם לא היתה לי בעיה עם העובדה הזו, להפך). בשום שלב ביני לבין אותו הבחור לא היה שום סוג של רגש עמוק.
אבל במקרה הזה, כשהוא עלה אלי כדי לצפות בפנים שלי- האקט הזה ומשמעותו נגעו בי עמוק, פילחו לי את הנשמה, והגיעו למשהו אמיתי. סוג של מיני התגלות, אם תרשו לי טיפונת של דרמה. הבנתי שיש פה סוג של דו שיח, לא איש ואישה לעצמם. וזה שיח מיוחד, ויפה, והדדי בצורה לא מאוזנת בכלל, אבל משלימה בדיוק. סוג של תקשורת שהיא עמוקה מאוד, ומתקשרת עם צרכים ראשוניים, בסיסיים. מעבר לנראות, לאגו, להגדרות והסברים.

החוויה היא מטלטלת, מפרקת ובונה. ההבדל בין סקס וכאב לפני ואחרי התובנה הזאת הוא תהומי. כמו ההבדל בין פרד לאחד מסוסיו של מלך ירדן. בין חתול יפה, סקסי וקצת מסוכן למנטיקור אגדי.

זה מרגיש כמו מפנה אמיתי, דברים לא יראו יותר אותו הדבר.

..............

פתאום אני קופצת מהפתעה- הביצה שבתוכי רוטטת. שכחתי ממנה לחלוטין. אני מתפתלת מהרטט, אבל הראש שלי מקובע בין הידיים של אדוני ועל הזין שלו, ואני לא יכולה לזוז יותר מדי. הרטט ממשיך ברמה נמוכה והאדון ממשיך במעשיו, ולבסוף הוא מחבק את הראש שלי חזק אליו, מגיע הכי עמוק שהוא יכול וגומר תוך נהמה. הוא ממלא לי את הגרון בזרע החם שלו, ואני שותה, שואבת הכל בזמן שהוא מתרוקן, נאנק. אני מרגישה כמו חור, בובת מין, אסלה, אני אסירת תודה ולא יכולה להסביר למה. לאט האחיזה שלו נרפית.

כשזה נגמר הוא קורס על הכורסה שמולי בעיניים עצומות, ואני מייד מתיישבת כדי להיות נמוכה ממנו. אני תוהה אם הוא זוכר שהרטט עוד פועל, ומחליטה שכנראה שלא. אני מגורה מאוד, זה כמעט בלתי נסבל, אבל אני לא רוצה להפריע לאדון בדיבורים כרגע. אז אני יושבת בשקט, מתנשמת קלות, ומרשה לעצמי להדק קצת את העקב אל איזור הדגדגן. אני יכולה לגמור עכשיו בקלות עם כמה תנועות קלות של האגן, אבל אני נושכת שפה ולא זזה, כי לגמור בלי רשות אסור לי בתכלית האיסור.

האדון פוקח עיניים ומספיק לו מבט אחד על הפנים שלי כדי להרים גבה מופתעת- "חזירה תאוותנית שכזאת יש לי.. עוד לא נרגעת??". אני מרכינה ראש במבוכה ורק אז הוא מבין שהרטט עוד עובד. "אוי, שכחתי אותך.. סליחה יפה" הוא אומר ומכבה אותו. אני כל כך מגורה ומאוכזבת שהעיניים שלי מתערפלות, ואני מרכינה עוד את הראש שלא יראה. עומדת בינינו דממה מתוחה, סמיכה. אני מרגישה בשתיקה שהוא מצפה ממני למשהו, ואחרי שהעיניים שלי מתייבשות קצת אני מרימה אליו מבט שמנסה ללא הצלחה להיות שווה נפש. הוא מסתכל לי ישר בעיניים בקור רוח נינוח. "רצית אולי לבקש משהו?" הוא שואל, ואני לא עונה. אני מרגישה את המתח עולה- הוא שונא כשאני לא עונה. "או שאולי את חושבת שמגיע לך משהו? שהרווחת משהו ממני?" הוא שואל בקול קשה ואני מתכווצת. אבל הגאווה שבי גואה ואני מחליטה נחרצות לא לבקש מאדוני לגמור, לא להתכופף לחלוטין, גם אם זה יעלה לי ביוקר. ואז הוא מפעיל שוב את הרטט וכל הגאווה שלי מתפוררת לאבק. העיניים שלי נעצמות מאליהן ואני פולטת אנחה גרונית בלתי נשלטת, ואדוני מפסיק את הרטט שוב. "סליחה? אמרת משהו?"- הוא משחק איתי כמו חתול בעכבר. אני שוב חושקת שיניים, מנסה להציל קצת כבוד עצמי, והאדון מגחך ומפעיל את הרטט, יודע שאני בשליטתו המוחלטת, ויודע שאני יודעת את זה בדיוק כמוהו, הוא נהנה לראות אותי נלחמת עם האגו שלי קרב אבוד.

תחושה קשה של השפלה שוטפת אותי, השפלה שהיא קשה לי יותר מכל התעללות פיזית. אני מרימה אליו מבט מובס, מוכה, ומתחננת כמו אחרונת השפחות הנרצעות- "בבקשה אדון, אל תפסיק, ותרשה לשפחה שלך לגמור...". הוא ממשיך להסתכל עלי במבט יציב- הוא רוצה עוד. "בבקשה אדון, אני מתחננת" אני אומרת לו לבסוף. הוא מחייך חיוך קטן ומנשק אותי על המצח, ולוחש לי באוזן "אני אנצח את הגאווה שלך, יפה. אני יודע שאת רוצה להיות כנועה לי לחלוטין. אנחנו נגיע לשם, אני מבטיח".

אדוני מפיל אותי על הגב בדחיפה של הנעל, מפעיל בחזרה את הרטט, חולץ נעליים ומתחיל לעסות לי את איזור הדגדגן. הוא מגביר את הקצב ברגל, תוך שהוא מגביר את הרטט בהדרגה למקסימום, והבוהן של הרגל השניה משחקת לי באיזור פי הטבעת. אני שוב אובדת בעולם התחושות, אני פקעת של קצוות עצבים חשופים, אני רק בשר. לבסוף אני מתפוצצת בצעקה חזקה, כל הגוף שלי מתקשת לאחור, וזרמים בלתי נשלטים חורשים לי את הגוף, בעוד הרגל שלו ממשיכה לעסות אותי לאט, מאריכה את האורגזמה שלי עד שאני לא יכולה לסבול את זה יותר.

בשר נרצע. חורים שנועדו לשירות האדון.
שלווה, שלמה ומאושרת.

ההצלפות ממשיכות, באינטרבלים משתנים, בעוצמה משתנה. אני שוקעת לתוך עולם של כאב, של לחץ והרפיה, ותחושות שמאיימות להטביע. המוח שלי כבוי, עכשיו אני רק אינסטינקטים של הגוף ועצבים מגורים. מדי פעם ישנה הצלפה אחת שבה הוא משקיע כוח של מכת סקווש, ואני מייבבת ארוכות ומתקפלת למטה. הוא נותן לי כמה שניות ומיישר אותי למעלה בחזרה, שם יד קרירה ומרגיעה על האיזור החבול, או מלטף בקלילות את הכוס הרטוב שלי. מדי פעם הוא נותן הצלפה על העטינים הקשורים, וזה גרוע יותר. בפעם השלישית שהעטין חוטף אני מסובבת טיפה את הראש כך שלא יראה שירדה לי דמעה, אבל האדון קולט את התנועה מייד ומיישר לי את הפנים לכיוונו, רואה את הדמעה מתגלגלת, מוחה אותה בליטוף עדין-עדין על הלחי, ותוך שאנחנו מסתכלים אחד על השני עין בעין הוא מצליף לי על השד הימני. ושוב. האוזניים שלי מצלצלות מכאב, הראש מזמזם, אבל אני לא מתקפלת, אני עומדת גאה, כואבת, חרוכה, ומסתכלת עליו. האדון שלי בוחן אותי בקפידה, ואז מקרב את הגוף הגדול שלו לשלי, ומתכופף אלי קצת. כל הגוף שלי נסער מהקרבה הזאת פתאום, אני נאבקת בדחף להצמד אליו, יודעת שזה אסור עכשיו. הוא מנשק אותי בעדינות על הלחי ולוחש לי באוזן "חזירה טובה שלי", ואז מצליף חזק מאוד על העטינים שלי שוב. אני מייבבת.

אחרי פרק זמן מסויים, שיכול להיות בין כמה דקות לעשור, אני מבינה מתוך ערפול שהאדון שלי הניח את השוט על השולחן. הוא מקרב את הכרית ומושיב אותי על הברכיים, בוחן את מצב הידיים הקשורות, ואחרי שהוא מוצא שהכל לשביעות רצונו, הוא מושך את החגורה שלו מהמכנסיים וסוגר לי אותה על הצוואר, כך שכשהוא מושך היא מתהדקת כמו חגורת חנק. אחר כך הוא פותח את הכפתורים ומוציא את הזין שלו מבלי להוריד את המכנסיים, מעביר אותו על הפנים שלי, השפתיים שלי, ומכניס אותו אל הפה שלי. הוא נותן לי קצת למצוץ כמו שהוא יודע שאני אוהבת, אבל רוב הזמן הוא מניח יד חזקה מאחורי הראש שלי, ומזיין לי את הפה, לאט ועמוק, תוך שהוא מושך לי את הצוואר אליו עם החגורה, וחונק אותי קצת תוך כדי. בכל פעם הזין שלו מגיע קצת יותר עמוק, ושנינו נהנים מזה. אני יכולה להמשיך ככה שעות, להרגיש את האדון משתמש בי להנאתו, להרגיש את הזין שלו גדוש ומשתוקק, פועם לי בפה, ללטף את הכיפה עם הלשון שלי.

אחרי זמן מה הוא יוצא ממני בעודו מתנשף קצת, מכניס את הזין בחזרה למקומו ומכפתר, ומרים אותי לעמידה מהידיים הקשורות, תוך שאני נאנקת מכאב מכל נגיעה בידיים. הוא מסמן לי עם השוט לפשק רחב, ואז גם לרדת נמוך תוך כיפוף של הברכיים לצדדים, לוקח משהו מהשקית ודוחף לי בכוח אותו לכוס. כבר הספקתי להתייבש קצת, ואני מרגישה כל מילימטר כשמה שזה לא יהיה נכנס פנימה, שורט את דרכו לאיברים הפנימיים שלי. האדון מראה לי שלט קטן, והבטן שלי מתכווצת מהתרגשות. תמיד רציתי. "אין לך סיבה לחייך. הולך להיות אפילו יותר קשה מעכשיו. את תעמדי בזה כלבה?".
"כן אדון. תודה אדון."

ההצלפות ממשיכות, על העור שעוד לא שכח מקודם. כל הצלפה מתפוצצת לי בראש, אני רואה שחור, ואחרי כמה שניות זה נרגע. אני משתדלת לזכור לנשום בין גלי הכאב המעוורים. מדי פעם האדון מכה אותי עם יד פתוחה. על הבטן, על הישבן, או על הפנים אם הוצאתי קול רם מדי, למשל כשהוא צובט לי את הפטמה אחרי הצלפה בשד, ואני רוצה לצרוח.
האדון מפשק לי את הרגליים עוד בבעיטות קטנות של הרגליים שלו, ונותן לי הצלפה קטנה על הכוס. ועוד אחת ועוד אחת. בחמישית זה כבר כואב מאוד, ואינסטיקטיבית בלי לחשוב אני סוגרת את הברכיים לגונן על הדגדגן שלי, ומייד חוטפת סטירה מהממת על הלחי. העיניים שלי דומעות, בעיקר מעלבון.

ההצלפות נמשכות, עם הפוגות קצרות לליטוף ורגיעה, בדיוק ברגע שבו אני חושבת שלא אוכל לסבול יותר. האדון מכיר את החזירה שלו היטב, יותר ממנה עצמה. אני מתנשפת כל הזמן, מזיעה, השרירים שלי רועדים והלב שלי פועם בקצב כפול.

לבסוף האדון מפסיק ומוריד אותי שוב על הברכיים כדי שאמצוץ לו. אני אסירת תודה, כבר היה לי קשה אפילו להחזיק את משקל הגוף שלי. שוב הוא מחדיר לי את הזין לגרון עמוק כמה שניתן, ותוך כדי מפעיל לי לחץ על הגרון עם החגורה, ואני נאנקת מעונג.

........

שוב אנחנו נפגשים בחדר זר. אני מגיעה לפניו ומחכה לאדון שלי על הברכיים, ידיים משולבות מאחורי הגב, רגליים פשוקות וכוס פעור, עטינים זקורים ומובלטים. אדוני נכנס, מניח את הדברים שלו ובלי לזרוק לעברי מבט נכנס להתקלח. אני שומעת אותו מהמהם לעצמו במקלחת, ונושכת שפתיים כי כואבות לי הברכיים והאצבעות ברגליים. אבל אני יודעת שישים לב אם אשנה תנוחה, אז אני מתרכזת במחשבות על מה נמצא בשקית שהביא, ומנסה להדחיק את גלי הכאב.

אדוני יוצא מהמקלחת, מתנגב לאטו, מתלבש בחזרה, ואז ניגש למיטה, לוקח ממנה כרית ומושיב אותי עליה. כמעט נפלטת לי אנחת רווחה, אבל אני עוצרת אותה בפנים ורק אומרת "תודה אדון". האדון מרוצה- הוא אוהב כשאני מאופקת.

האדון יושב מולי על כורסה, וסוקר אותי ארוכות במבט חודר. העיניים שלי מושפלות לנעליים שלו. "החזירה היתה טובה השבוע?" "כן, אדון", אני עונה, עם שמץ של גאווה שהוא שומע מייד. הוא מחייך לעצמו. הוא יודע- השפחה רוצה להיות מושלמת, רוצה לרצות בכל זמן, משוועת לגאווה ולאהבה של האדון שלה.
"השפחה נקיה מבחוץ ומבפנים?" "כן אדון", אני עונה במבט מושפל. "תורידי מה שעלייך ובוא נראה". אני מורידה את התחתונים והחזייה והאדון מעמיד אותי לבדיקה. אני אוהבת את ההשפלה שבבחינות המדוקדקות האלו- הוא בודק כל סנטימטר של הבשר שאני, מתחת לכל קפל, דוחף אצבעות לא עדינות, צובט, בודק מרקם. כמו קצב בשוק, כמו סוחר בהמות. כשהבדיקה משביעה את רצונו הוא מהנהן ואני נושמת לרווחה.

הוא מפשפש בשקית ומביא חבל חדש, ומותח את שתי הזרועות שלי מאחורי הגב. הוא מלפף את החבל מעל ומתחת למרפקים ומהדק, ומצמיד את פרקי כף היד. אחר כך הוא קושר לי את העטינים. "הדוק מספיק?" הוא שואל, אני מהנהנת לאט מדי לטעמו ולכן הוא מהדק עוד קצת. אני נאנקת. הוא מחייך.

האדון שלי מוציא שוט חדש מהשקית, מוריד את התווית ובוחן אותו בתשומת לב. יש לו כמה רצועות עור עם קשרים קטנים, והוא נראה מכאיב מאוד. אני מסתכלת על האדון מסתכל עליו ובולעת רוק חזק. האדון שמע את זה והוא מחייך לעצמו שוב, חיוך קצר.

אדוני סובב סביבי בצעדים איטיים של טורף מסוכן, ומנסה את הצעצוע החדש שלו בהצלפות באוויר. מדי פעם אחת עוברת קרוב לירך שלי, או לבטן, ואני עוצרת נשימה לרגע.
"מעכשיו אסור לך לצעוק" הוא אומר. "את יכולה להאנח אם את חייבת, לייבב כמו הכלבה שאת, אבל בלי צעקות וצרחות. מובן?" "כן אדון" יוצא לי בקול צרוד, כי הפה שלי יבש מפחד וציפייה.

ההצלפה הראשונה באה מייד ובמפתיע, על הירך המקועקעת. חזקה, קשה, שורפת. נפלטת לי יבבה גבולית ואני מקללת את עצמי על החולשה. ההצלפה הבאה נוחתת על הירך השניה, ומייד אחריה עוד אחת באותו המקום. הירכיים שלי זורחות בחדר האפלולי. האדון עומד מולי ובוחן את הנזק, וניכר עליו שהוא מרוצה.
הוא מניף את היד לעוד הצלפה ואני מתכווצת, אבל אז הוא עוצר ועם היד השניה שלו מרים לי את הסנטר- "תסתכלי עלי- על הפנים שלי או על השוט. אני רוצה שתראי מה אני עושה לך. שתראי מה את מבקשת שאעשה לך". אני מהנהנת ומישירה מבט, והוא מכה, וחזק. אני רואה את השוט חותך את האויר בדרך אלי, אני רואה את העיניים שלו מקובעות על הגוף שלי, שהולך ומאדים ונחבל.