בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנְךָ

אין הרבה דברים שאני משתוקקת להם בתקופה האחרונה, כמו זיון מילולי.

המוח שלי רעב כל כך,

כמעט יותר מכל חור אחר בגוף שלי

(או לפחות בקרב צמוד)

למפגש בין שני מוחות פעורים, נוטפים, משתוקקים

בועלים אחד את השני במחשבות ובמילים,

מקיימים מארג מופלא בשני קולות עולים ויורדים.

זו חרמנות טהורה, אין לטעות - ולא קל למצוא לה מושיע

שיחה מוצלחת מסוגלת לעתים להתעלות על הטובים שבזיונים.

(אפילו הסיגריה שאחרי)