על החיים ועל המוות.

אני מקלידה ביד שמאל. 

יד ימין מחדירה בי נשימה,

הישיבה בחוץ והעננים מסתרים ומגלים לי את השמש לסירוגין.

הכלבה שלי בשלב המעבר מסתובבת סביבי היא גורה מתוקה עם כתמים שחורים על הלבן שבלבנים.

יד ימין מחזיקה לי את הויברטור של הנפש. יש בה עשן ירוק, ירוק כמו הטבע מסביבי. 

ועם כל שאיפת עשן מתוך אל תוך.

אני נושמת עמוק הלב שלי עירום. ו

נעלי העקב עושות לי פטריות במערכת החשק, מי צריך נעליים כשאפשר להיות יחפה?

האביר שלי הגיע על סוס שחור ומת, האביר שלי הגיע על אופנוע ירוק ומת. האביר שלי הביא לי פרחים ונפצע בהתרסקות. האביר שלי שבר לי את הכוס ורצה למות.

ארבעים שנה חלפו מאז, בספירת הא-דומים ארבעים חודשים במדבר. 

בספירת החוויות ארבעים שבועות בערך. 

בספירה לאחור אין מי שיזכור.

והזמן מצטמצם לנוכח המציאות. 

והמרחב מתרחב או מצטמצם לנוכח הזמן.

הייתי צמח טורף, וטרפתי רעל.

גוף ומורעל נכנס לי לגוף גוף זר. 

נחש בדמות אדם. ללא תפוח בטעם וניל.

הפכתי להיות צמח, צמח הטורף את עצמו.

ואתם מחכים עם השפתיים החשוקות

הנשוכות, והיבשות.

חבורות חבורות. שוטים ושוטות.

לא, אני לא כאן. 

נשחק מחבואים,

אתה תהיה העומד, אני אהיה הסופרת.

נשחק בטובים ורעים,

אתה תבוא עם כלי הזין שלך. 

בוא נשחק מסירות,

אני אהיה צלחת מעופפת כתומה.

 הגוף שלי עייף מין המסע. הבגדים שלי נשרו ממני, בשלכת. הסערות שברו לי את הגזע. האש שרפה את הענפים. אני עץ מדבר.

אני עץ שיטה, פעם מזמן לפני המון שנים היה כאן ים. אני זוכרת את הים הזה. הייתי הוא.

 בני האדם שמסתובבים סביבי רעבים גם הם. עסוקים גם הם בהשרדות. המדבר צחיח. בארץ יבשה. והגשם שיורד עלי עשוי מבוץ זרחני ומתעתע. הטל מגיע מין הים המלוח.

בני האדם, צמאים גם הם למים, בונים ממני ארונות קבורה במקום גני ילדים. 

מרחוק אני מרגישה רוח, רוח קלילה שמביאה איתה ענני צמר גפן מתוק. זו לא סערה, זו רוח טובה, נעים לי.

בואי רוח בואי.

לכל הרוחות והשדים.

אני עם עצמי,

כמעט מצליחה לעלות במתח.י

מרימה משקולות של

ומתמרחת בסילאן כשאף אחד לא רואה

שלא נו

יבינו שאני תמצית וניל בטעם 

של.. נו קשר

קשרים

קושרים?

עוד קצת חיזוק של עצבוב רצפת האגן.

נו, למה שאתם קוראים כאן.. זין כוס,תחת,פות וכל השיט הזה.

ומה איתכם?

ככה מול המראה. זו שלא

קונה את התחפושת שלכם.

נו שלך, ושלך. 

אין כאן ניקוד. את ואתה זה אני והיא.

חג פורים שמח ומופלא!

לא!

לא, מוכרחים להיות שמח

הידעת?

לא מוכרחים כלום.

אבל רצוי שיהיה נעים. בכל זאת

כשמתאמנים.

דומים, כולנו דומים לא?

רק התחפושת שונה.

מיקום הבית משתנה.

כולנו קופים, לא?

רק התגובה לאדרנלין משתנה, לא?

פעם קופאים, פעם תוקפים.

כולנו שקופים, לא?

כולנו מראות, כן.

כולנו נראים ומראים. 

מחזיקים שיקופים ומחזירים.

כולנו חזירים לא?

מתפלשים בבוץ ואוכלי כל.

כולנו עצים, כולנו. ננעצים יועצים עצים ורצים.

כולנו.

את סלע אבל, אני יודעת 

לא הנה

את הגב

ונושמת.

עד שהיא תבקש, לא 

אני לא כופה,

אני קוף. 

אחרי בנאדם אחרי

אב

ובנו

אני מאחורייך. כאן.

ואחרי שתמות.

כן, יפה שלי.. זה יקרה

אני כאן. לערסל. בכל המים.

עכשיו תורי להעניק את המים 

להתמסר לרוח,

ובין חושך לעור

לחמם נעים עם האש,

מתוקה שלי, לא,

בלי לחצוב

אל תבקשי ממני. זה לא נעים לי

עכשיו רק 

נעים 

והמנועים יכולים לנוח

הם כבר שנים רצים

קדימה ואחורה עבדים

במרחב

עכשיו אפשר פשוט לנוע 

כי נעים.