חופש הוא דבר מוזר... אתה מחכה לו, מצפה לו, מייחל לו, וכשהוא מגיע... הוא יכול לאכזב.
אני בחופש כבר כמה חודשים. קשה לי לא להגיע למשרד, להתעניין במה שקורה...
התכנית שלי הייתה לבלות איתה שנה שלמה ואז, אם הכל היה פועל כמתוכנן, להציע לה לבלות איתי לא רק שנה, אלא את כל השנים...
בחוף הים בבוקר, ספר ביד, שמש מושלמת מעלי, רעש הגלים שיכול להפנט כל אדם להרדם בצורה הכי שלווה...
אני מרים את הנייד ונכנס לווטסאפ. היא מחוברת.
אתמול החברה הכי טובה שלי שאלה עליה. התחמקתי מכל שאלה. בערב יצאתי עם מישהי שהכרתי בחתונה של חברים. בילינו יחד עד השעות הקטנות של הלילה וכשהגיע הרגע בו היא התקרבה... נסוגתי.
מה יש לי? כעסתי על עצמי כשעשיתי את דרכי לרכב, משאיר בחורה בת 27, סקסית, מצחיקה, חכמה ומושלמת מאחוריי.
הגעתי לדירה, נשכבתי על הספה, ועצמתי עיניים.
למה אני לא מתקשר? כי היא בטח תנתק. למה אני לא שולח הודעה? כי היא בטח איתו.
זו אולי קלישאה, אבל אני באמת מוצא נחמה בכך שהיא מאושרת. היא איתו וכנראה זה מה שמתאים לה. למה שאני אפריע?