מבוסס על סיפור אמיתי

כבר כמעט עשר שנים כל בוקר שלי מתחיל עם מחשבה עליה... היא בסדר? היא מרגישה טוב? אולי היא צריכה עזרה...

ואחרי שאני משכנע את עצמי שהכל בסדר, מתחילים הגעגועים, המחשבות, המשאלות. להתחיל בוקר איתה צריך להיות הרגע הכי מושלם של היום. לראות את השיער הפרוע שלה על הכרית, את הפנים המושלמות שלה עם מבט של ״עוד חצי שעה...״ 

ואז אני מדמיין את הרגע הזה שאני מעיר אותה בעדינות... ליטופי שיער עדינים, נשיקה עדינה במצח, ואם יש זמן...

לאחר מכן אני מדמיין את הרגע הזה בו אנחנו במטבח, יושבים ושותים את הקפה, חדשות על המסך לפנינו, הבת שלה לוקחת משהו לאכול ובורחת לסלון (זה לא ״קול״ לשבת עם המבוגרים).

״בוקר, מה אתה עושה כאן?״ נטע (בדוי) שואלת כשאני נכנסתי הבוקר למשרד.

״סיימתי את החופשה.״ אני מחייך וצועד לכיוון החדר שלי.

נטע מרימה גבה ומתחילה לעקוב אחרי.

״יש לך עוד 8 חודשים...״ היא אומרת כשיורה סקפטיות כלפי ההצהרה האחרונה שלי.

אני נכנס לחדר, מוריד את הבלייזר ומסתובב אליה.

נטע הייתה המזכירה הראשית במשרד שלי כבר שנים. אנחנו מכירים עוד מהעבר והיא אחת החברות הטובות של שירי (בדוי), לכן ברור שהיא יודעת על לינור (בדוי).

״אני לא יכול יותר נטע.״ אני מתפרק לבסוף. ״היא בראש שלי כבר שנים, יושבת שם, שולטת בי מרחוק בזמן שהיא נמצאת עם מישהו אחר. אני חייב את זה... אני חייב את העבודה בשביל לא לחשוב עליה.״

״היא באמת שווה לפספס שנה שלמה של חופש?״

״היא הייתה הסיבה לחופש! לקחתי את החופש הזה בשביל להיות איתה! היינו אמורים להיות עכשיו בשוויץ או באוסטריה! לטייל, לנוח, להיות ביחד!״

נטע הסתובבה ובדקה אם מישהו שמע את ההתפרצות הקצרה הזו.

״את יודעת איך מתחיל כל בוקר אצלי? אני בודק אם הבת שלה העלתה תמונה שלהן ביחד. חמש שניות לאחר מכן אני מודה לאלוהים שהיא לא העלתה תמונה כזו כי כל תמונה כזו של שתיהן רק תגרום לי להשבר מבפנים ולהתקשר אליה...״

נטע רצתה להגיב אבל...

״ואז, אני פותח את הווטסאפ. כל חצי שעה שעה אני בודק אם היא מחוברת. רק בשביל להיות בטוח שהיא בחיים, שהיא בסדר. ואם היא מחוברת, אני מסתכל על המסך כמו טיפש, כאילו מאמין שהיא תכתוב משהו. ולפעמים... כשאני מרגיש שאני לא מסוגל יותר, אני מתחיל לכתוב לה משהו. אבל אני בחיים שלא שולח.״

״למה?״

״כי אני לא רוצה שהיא תשנא אותי. אני מכבד אותה. אני....״

לקחתי נשימה עמוקה.

נטע החלה ללכת לכיוון השולחן שלי, פתחה את המגירה השניה והוציאה תמונה ממוסגרת של לינור ושל הבת שלה ביחד. שירי שלחה לי את התמונה הזו לפני שנים.

נטע הניחה את התמונה על השולחן ואמרה. זו המשפחה שהיית רוצה. אנחנו המשפחה האמיתית שלך. אני, שירי (עוד מספר שמות). ואנחנו אומרים לך תמשיך הלאה למרות שכולנו יודעים שאתה אוהב אותה. 

״אני שמחה שחזרת לעבודה.״ היא זרקה לעברי ויצאה מהחדר.

כמו מהופנט... נכנסתי לווטסאפ ובדקתי אם היא מחוברת. היא לא... הסתכלתי על התמונה שלה ולחשתי: ״בוקר טוב נסיכה שלי.״