המארחת הושיבה אותנו בשולחן הכי קרוב לחוף. הריח של אויר הים הציף את המקום.
היא התיישבה מולי עם חיוך ענקי.
"ידעתי שתתקשר." היא אמרה כשהיא פותחת את התפריט.
חייכתי.
"שכחתי שאת רואה את העתיד."
היא צחקה.
הזמנתי לנו משהו לשתות והסתכלתי עליה. היא באמת נראית טוב, הודיתי, אבל הייתי נותן הכל שלינור (בדוי) תהיה זו שיושבת על הכיסא מולי.
"אתה עדיין חושב עליה."
חייכתי.
"אני מצטער..."
היא התכופפה לכיווני ולחשה "אתה תמשיך לחשוב עליה גם אם אני אתברר כזיון הכי טוב שהיה לך?"
בלעתי את הרוק וניסיתי לחשוב מה אני עונה על זה. מה באמת אני אמור לענות על דבר כזה?
"כן..." לבסוף עניתי.
היא חייכה ונשענה לאחור.
"אז שירי (בדוי) לא שיקרה." היא אמרה.
"מה? בקשר למה?"
"שירי סיפרה לי שלא היית מוכן לגעת באף בחורה מהיום שפגשת את הבחורה הזו בראש שלך."
שתקתי.
"אז עשר שנים אתה לא זיינת? אני לא מאמינה לזה."
צחקתי.
"תגיד את האמת. אל תדאג, לא מספרת לשירי, מבטיחה."
התכופפתי קדימה וסימנתי לה שתתקרב.
"מהיום שפגשתי אותה... עד היום... לא שכבתי עם אף אישה."
"עד היום?" היא חייכה. "היום אתה מתכוון לשנות את זה?"
איך מסבירים למישהו שאתה לא יכול לחשוב על עצמך במצב אינטימי עם מישהי אחרת למרות שאותה אחת שאתה רוצה נמצאת כרגע עם גבר אחר?
למה אני באמת נאמן למישהי שכרגע נמצאת בטח איתו בשניות האלה.
פתחתי את הנייד. הבת שלה העלתה תמונה. העיניים שלי נתקעות עליה. הילדה הזו אולי לא דומה לי.. אבל היא אותו אופי. אותו רצון אובססיבי לניצחון, להצלחה... כאילו היא הבת שלי.
סגרתי את הנייד.
"הכל בסדר?" היא שאלה.
"כן..."
"אני רוצה לשאול אותך משהו. אם היא עכשיו שולחת לך הודעה של 'מה נשמע'... מה אתה עושה?"
חייכתי ובו זמנית נתקעתי. מה באמת אני יכול לעשות? מצד אחד... אילת. מצד שני...
נזכרתי בחודשיים בהם חיפשתי לה טבעת אירוסין. שירי התלהבה כל כך וחברה קרובה אחרת הייתה בטוחה שהתחלקתי על הראש. איך אני קונה טבעת למישהי שאפילו לא שכבתי איתה.
בסוף הגעתי לחנות תכשיטים מוכרת מחוץ לישראל ומצאתי את הטבעת המושלמת. הבאתי חבר שמתעסק עם יהלומים על מנת שיבדוק את היהלומים שהם הביאו.
שיגעתי כל אישה בחנות בשביל לקבל חוות דעת. כל אישה שהייתה שם, צעירה, מבוגרת... "היית אוהבת טבעת כזו?".
כל הטיסה חזרה לישראל הצצתי לתוך הקופסה אולי 50 פעמים. היא תאהב את זה...
הבוקר לפני שיצאתי למשרד פתחתי את הטבעת והבטתי עליה...
אלוהים, תן לי סימן... אם זו האישה שאני אמור להיות איתה, תן לי סימן. מכירים את העסקאות האלה שאתם עושים עם אלוהים? "אם הבת שלה מעלה תמונה שלהן ביחד אז אני אמור להתחתן איתה." או "אם היא תחליף תמונה בווטסאפ רז אני יודע שאני חייב ליצור איתה קשר"
אני לא מאמין שאני אפילו כותב את זה...
איך הסתיימה הפגישה אתמול אתם שואלים? כמו זוג ידידים טובים. החזרתי אותה הביתה... וחזרתי לבד הביתה.
