אני לא חושב שאי פעם אשכח את הרגע בו הבנתי שלא אני איבדתי אותה, אלא היא איבדה אותי.
״היא אמרה שהפרידה ממך הייתה הטעות הכי גדולה שהיא עשתה...״ ידידה שלה סיפרה לי.
ואז הגיע הלילה הזה שהיא הגיעה למיון וביקשה מבעלה (כן... בעלה) ליצור איתי קשר ולבקש ממני להגיע.
״אתה לא יודע כמה אתה היית בראש שלי...״ היא אמרה בדמעות. ״אם הייתי יכולה לשנות את העבר הייתי עושה את זה.״
ואני... שהתפללתי לרגע הזה במשך שנים... הסתכלתי עליה ואמרתי, ״אני בטוח שאת מאושרת... ותמיד יהיה בי חלק שיאהב אותך... אבל הלב שלי היום שייך למישהי אחרת.״
לינור (בדוי) הייתה האחת שבאמת אהבתי. האקסית הייתה פשוט גרסה מוקדמת ולא מוצלחת של לינור.
והיום...
לינור עם מישהו שמילים לא יכולות לתאר עד כמה הוא לא נכון בעבורה ועבור הבת שלה.
כשידידה טובה שלי בדקה עליו, כל הבחורות שנכחו בחדר היו בהלם שלינור מתקרבת אליו. ואז החלו הגילויים... הוא מתחיל על נשים אחרות בזמן שהוא היה איתה. הוא דיבר עליה באופן מעורר חלחלה... קורא לה ״זיון מעולה״ או מילים אחרות אשר לא שווה אף לכתוב כאן.
והיא... היא ידעה שהוא אפס. היא אמרה לי שהוא אפס. היא אפילו אמרה שהיא לא מבינה איך היא נתנה לו לגעת בה או להיות בקרבת הבת שלה.
״הוא מרים עליה יד או נוהג בה באלימות.״ שירי (בדוי) אמרה אחרי שהיא הייתה אצל המתקשרת שלה. העולם שלי נהיה שחור בין רגע.
ביליתי שבועיים מחוץ לבית שלה אחרי ששמעתי את זה מהמתקשרת עצמה. ישנתי כל לילה ברכב או בספסל ליד הבניין שלה. התכנית הייתה שאם הייתי שומע משהו, לרוץ מיד למעלה.
זו הייתה תקופה מחורבנת.
האקסית ידעה על לינור. ה״ידידה״ המשותפת סיפרה עליה.
״היא לא אוהבת אותך כמו שאני אוהבת אותך.״ האקסית הצהירה בגאווה. ״היא בחיים לא תיתן לך את מה שאני מוכנה...״
שמעתי את המשפט הזה אולי עשרים פעם...
״אתה עדיין חושב עליה?״ האקסית התקשרה אתמול ושאלה.
״זה לא עניינך... ואני לא רוצה שתתקשרי אלי.״
״היא עם מישהו אחר.״
״את נשואה!״ צרחתי. ״וגם אם לא היית נשואה... ניסית להרוס לי את החיים, פסיכית!״
״ואמרתי לך שאני מצטערת ושאני אעשה הכל בשביל לפצות על זה.״
״הנה רעיון... אל תתקשרי יותר.״
סיימנו את השיחה והתיישבתי על המחשב.
בעבר היו לי תמונות של לינור. תמונות שהיו גורמות לי להרגיש קרוב אליה. היום השארתי רק שתי תמונות בהן היא עם הבת שלה.
העליתי את התמונות ובהיתי.
אני מצליח להיגמל.
הוצאתי את טבעת האירוסין מהבית, מתרכז בעבודה... מסתובב עם חברים, יוצא לריצות לילה ולא עובר דרך הבית שלה.
היא מאושרת... ושה כל מה שמעניין אותי.
אז כן, אני נכנס מדי פעם לווטסאפ ובודק שהיא מחוברת, אבל זה לא עוזר... אם היא לא מחוברת אז היא אני מניח שהיא איתו. אם היא מחוברת אז אני מניח שהיא מתכתבת איתו.
הבת שלה לא מעלה תמונות לרשת החברתית, מה שעוזר לי לברוח מהמחשבות על משפחה איתן.
אני תמיד נזכר בשיחה שלי עם אלוהים... אם היא באמת אוהבת אותי ואם אנחנו צריכים להיות ביחד אז תן לי סימן...
אני חושב על דברים שלא אוכל לפרש כצירוף מקרים... ומתחיל להעלות רעיונות מטורפים:
שהיא תשלח לי הודעה בטעות
שהיא תתקשר אלי בטעות
שהבת שלה תעלה תמונה שלהן ביחד לרשת החברתית
שהיא תכתוב לבת שלה הערה ברשת החברתית (ואז אני מתחיל לחשוב על הודעות)
שאני אראה אותה ברחוב
שהיא תכתוב לי שהיא ראתה אותי
שהיא תחליף את התמונה שלה בווטסאפ לתמונה שלה עם הבת שלה
בקיצור... אתם מבינים איפה אני...
גמילה היא תמיד תהליך קשה (כך קראתי ושמעתי), אך גמילה מאהבה... היא כמעט בלתי אפשרית.
כמעט....