מבוסס על סיפור אמיתי

רגע... זה כל מה שצריך בשביל להפוך לך את העולם משחור ללבן... רגע אחד בו משהו קורה. משהו מדהים. משהו מפחיד. משהו קסום.

היא שלחה הודעה.

הרמתי את הנייד ובהיתי במסך כמו זומבי.

״מה...?״ פלטתי לעצמי.

אני במשרד לבד, יושב מול עשרות חוזים, כולם עונדים להיחתם ביום חמישי הקרוב, ופתאום היא שולחת הודעה שהצליחה לעצור הכל.

תוכן ההודעות שמור... (לא הכי רציתי לשתף מילים שיכול להיות וייעלמו מחר כלא היו)

ואז הגיע הרגע בו היא רשמה, ״הוא לא בחיים שלי כרגע.״

אבל אני יודע שכן... הם נסעו לאילת, הוא והבת שלה חברים ברשת חברתית.

היא ניסתה אולי להפיג את הכאב שלי.

כן... יש בי כאב כשזה נוגע אל לינור (בדוי), אך זה כאב שאני מוכן להרגיש כל עוד אני יודע שהיא מאושרת. לומר לכם שאני רגוע שהיא איתו...? לא. 

מעבר לעובדה ואני חושד שבאמת הוא נהג בה באלימות, הוא פשוט לא מתאים לה... לא שייך... איך היא קראה לו? רפש.

אבל היא שלחה לי הודעה. אולי שירי (בדוי) צדקה... אולי היא באמת אוהבת אותי. לא... היא איתו.

רציתי לרשום לה שהיא דקרה אותי בלב. רציתי לרשום לה שאילת הייתה הסוף... אבל לא יכלתי. 

״תמשיך לעבוד...״ אמרתי לעצמי תוך כדי שאני מסתכל על הנייד.

זה חייב להיות חלום... אני בטח אתעורר עוד כמה שניות בדירה שלי, עם הספה, מול המסך... 

אבל זה לא חלום.

שלחתי לה הודעה אחרונה... וחזרתי להסכמים שישבו על השולחן שלי.

היא אפילו לא נכנסה.

על מי אני עובד... 

אני פותח את המגירה הראשונה ומסתכל על התמונה שלה ושל הבת שלה.

גם אלכוהוליסטים לא נגמלים תוך שניה, לא? במיוחד לא כשמניחים בפניהם בקבוק וויסקי מושלם... ויש לי חדשות בשבילכם... ההודעות שלה היום, היו הבקבוק הכי מושלם שאלכוהוליסט היה יכול לקוות לו...