פותח את הווטסאפ בבוקר. היא החזירה אותי לאנשי הקשר שלה. אני יכול לראות עוד פעם מתי היא הייתה מחוברת לאחרונה. כמו משב אוויר שממלא לי את הריאות מחדש, אני בוהה בתמונה שלה ולא זז. אני לא מאמין שזה עובר לי בראש, אבל יש מצב ששירי (בדוי) באמת צדקה.
נכנס למשרד, מברך את כולם לבוקר טוב... המזכירה שלי מיד עוקבת אחרי מעמדת הקבלה עד לחדר שלי.
"מה קרה?" היא שואלת עם חיוך ענקי.
"כלום." אני עונה ומתחיל להתארגן ליום ארוך.
היא מוחקת את החיוך מהפנים ומתקרבת אלי.
"אתה הולך לספר לי, אז כדאי שזה היה עכשיו, כך נחסוך את כאבי הראש שלך לאחר כך."
כן... זו מערכת היחסים שלי עם המזכירה שלי. היא חושבת שהתפקיד שלה זה לנהל לי את החיים מהשניה שאני נכנס למשרד ועד לרגע שאני יוצא ממנו. אבל האמת היא שהיא יותר ממזכירה. היא ושירי חברות טובות כבר שנים, והיא אוספת מידע להעביר לשירי שמאמינה שהיא אמא שלי...
התסכלתי מסביב. לא רוצה שמישהו ישמע את מה שאני עומד לומר.
"היא שלחה הודעה... לינור."
"מה?!" היא כמעט צרחה.
"שקט!" אני מנסה להשתיק אותה מהר.
"ידעתי...!" היא אמרה עם חיוך של מרוצה מעצמה.
"לא ידעת כלום..." אמרתי. "וחוץ מזה, זה לא משנה כלום. היא איתו."
"תקשיב לי טוב... גם אם היא איתו וגם אם היא לא... היא שלחה לך הודעה. אישה לא שולחת לגבר הודעה אם היא לא מרגישה משהו."
"זה שטויות..."
"לא זה לא!"
"בוקר!" קול של אישה עצר את התחלת הוויכוח.
שנינו הסתכלנו וראינו את שרינה עומדת ליד הדלת, מחכה לברכת בוקר טוב חוזרת.
"על מה השיחה הלהוטה?" שרינה שאלה עם חיתוך אותיות מושלם.
האישה הזו היא האקדמיה העברית ללשון, נשבע לכם.
"היא שלחה לו הודעה." המזכירה שלי נידבה את המידע עם חיוך ענק.
"מה?!" שרינה נכנסה במהירות לתוך החדר. "את רצינית?"
"לא, זה לא אמיתי." אמרתי לעצמי והתיישבתי על הספה כשאני יודע בדיוק מה מצפה לי.
"מה היא שלחה?" שרינה שאלה עם הפרצוף הכי סקרן שראיתי בחיי.
"כלום..." עניתי בחוסר התרגשות. "היא רק רצתה לומר שהיא..."
"רגע," שרינה עצרה. "זה אומר שאתם חוזרים להיות בקשר?"
"ממש לא!" צעקתי. "היא איתו."
המזכירה שלי הסתובבה אל שרינה ואמרה, "אני לא חושבת שהיא איתו, אני חושבת שהיא הבינה שההוא אפס ושהבוס שלנו כאן מאוהב בה מעל הראש."
"הם היו באילת ביחד!"
"אה נכון..." שרינה הנמיכה את להבות ההתרגשות. "הנסיעה לאילת..."
המזכירה שלי הרימה את העיניים לשרינה.
"בגלל האקסית...?"
"כן..."
אני לא מאמין.
"תגידו, יש מצב שהחיים הפרטיים שלי נשארים שלי?!"
הן הסתכלו אחת על השניה ואז חזרה אלי... "לא." הן ענו יחד.
אני מודה, הבוקר הזה התחיל טוב. זה לא שחשבתי שאני ולינור עכשיו נהיה זוג, או אפילו נדבר, אבל אפילו הודעה מהאישה הזו גרמה לי לנשום, ובשביל מישהו שהוא חנוק בתוך קופסא מזכוכית אשר נועדה להפוך אותו ליותר משכיל ומוצלח מאחרים... לינור הייתה הכל.
ואז...
נכנסתי לווטסאפ. היא מחקה אותי מאנשי הקשר.
למה ציפיתי...?
לפחות קיבלתי את לינור שאהבתי לכמה שניות, חשבתי לעצמי. ההודעה שהיא שלחה גרמה לי להיזכר בשיחות שהיו לנו. ברגעים האלה בהם הרגשנו קרובים יותר מכל אדם אחר בעולם. בתקופה של לפני שהוא הגיע.
שלחתי לה הודעה... רשמתי לה שלפחות קיבלתי את לינור של אז לכמה שניות... והשיחה החלה להתפתח.
המציאות עלתה על הדמיון. אני מתכתב עם לינור.
ואז...
"הוא נוהג בך באלימות...?"
הייתי חייב לשאול. שירי מתעקשת שהוא כן, ואני יודע ששירי הרשתה לעצמה עשרות פעמים לשוחח עם לינור בלי לספר לי כלום. אולי באחת השיחות היא סיפרה לה משהו ושירי פשוט לא רצתה לגרום לי להשתגע.
"רק במיטה..."
שקט מוחלט.
העולם נעלם.
מה קורה כאן...?
הבטן מתהפכת.
העיניים החלו לדמוע אך אפילו דמעה אחת לא ירדה.
העולם שלי נהרס.
לינור נהרסה.
היא הייתה לינור... האישה שהאמינה שסקס הוא דבר מיוחד. ולא רק שהיא הכניסה אותו לחייה עשרות פעמים, אלא עכשיו גם תיארה לה את מה שלא רציתי לתאר.
אני יודע, אנחנו לא ילדים קטנים, וכמובן והיא יכלה ללכת עם מי שהיא רוצה, אך לדעת שהאישה שאני מאוהב בה הייתה עם מישהו אחר, וזאת בזמן ואני לא נגעתי באישה אחרת כבר שנים...
אני לא יכול להמשיך, אמרתי לעצמי. זו לא לינור...
נזכרתי מיד באקסית... בשיחה המינית שהיא עשתה לי לפני ארבעה חודשים, בה היא הזכירה לי את המפגשים שהיו בינינו, את הלילה בו שנינו גמרנו עשרות פעמים... איך הייתי תופס לה את הראש, מושך לה את השיער...
לומר לכם שהשיחה הזו לא הזכירה לי דברים שאהבתי...? ברור שכן...
אבל כשהאקסית שאלה בסוף השיחה אם אני רוצה להיפגש... ראיתי את לינור מול עיניי. אני לא יכול לעשות לה את זה. אולי מחר היא תשלח לי הודעה.. אולי מחר היא תחליט שהיא רוצה אותי... איך אני אוכל להסתכל לה בעיניים ולומר לה שהייתי עם מישהי אחרת? איך אני אוכל להסביר שאהבתי אותה אבל הייתי עם מישהי אחרת?
המתולתלת הברונטית עלתה לי לראש. גוף מדהים, חזה סיליקון, עיניים שיכולות להרוג מרוב יופי... מצחיקה, חמודה, חכמה... וגם אז... לא יכלתי לעשות איתה כלום.
"אתה נמשך לנשים...?" המתולתלת שאלה אותי באותו ערב שהחזרתי אותה הביתה בפעם השניה ללא כל ניסיון מגע.
"מאוד..." ידעתי מהיכן השאלה נובעת. "אבל..."
המתולתלת חייכה עם מבט של הבנה.
היא נישקה אותי על הלחי ואמרה, "כבר לא עושים גברים כמוך."
ועכשיו... מול הפרצוף שלי... הודעה שלינור שלחה לי. הודעה שהפסיקה לי את הלב לכמה שניות.
איזה טיפש הייתי.
איך רוני (בדוי) אמר... "אתה נאמן למישהי שחוגגת עם מישהו אחר."
הערב התקשרתי אליה.
לא שמעתי את הקול שלה כל כך הרבה זמן... הוא מהפנט אותי, תמיד.
אם היא הייתה לידי...
לא... אם היא הייתה לידי עכשיו לא הייתי קורע ממנה את הבגדים וזורק אותה על המיטה/רצפה/דלפק... הייתי רוצה להוכיח לה קודם עד כמה היא חשובה לי... עד כמה אני אוהב אותה... עד כמה היא הכל בשבילי.
הייתי מנשק אותה באיטיות... מתענג על כל שניה בה אני מרגיש את שפתיה... מריח את שערה... נוגע בפניה...
הייתי מפשיט אותה בעדינות... מסתכל על העיניים המושלמות שלה... לא מעז להזיז את המבט שלי ממנה.
הרגע הראשון בו היינו נכנסים למיטה, ערומים... היה הרגע בו הייתי רוכן מעליה, מסתכל לתוך עינייה ולוחש, "אני אוהב אותך, לינור."
אבל...
אנחנו כאן...
"לא הבנתי... את אמרת לי שהוא רפש... שאת לא מבינה איך הוא נגע בך... שאת לא תתני לו להתקרב אלייך יותר בחיים."
"דברים קורים." היא ענתה.
זו לא האישה שבילתה איתי שעות בטלפון. זו לא האישה שגרמה לי... לאדם, לגבר... שלא אכפת לו מכלום, מאף אחד... להתאהב בה ובבת שלה.
אני זוכר שליוויתי אותה פעם הביתה... לקחתי את הבת שלה על הידיים... הרגשתי חיבור מיידי, לא מובן... לא מוסבר. כאילו שתיהן המשפחה שלי.
כשסיפרתי לשירי התחילו השאלות... איך אני... ששונא ילדים... סחבתי ילדה קטנה על הידיים עד לבית שלה. עניתי שזו הייתה "טובה" לבחורה מהעבודה... אבל האמת היא שהרגשתי שהן מחוברות אלי.
כל מה שהיה לי לומר... הכל... הוצאתי ללא כל מעצורים...
הרגשתי שאני רוצה למות.
כבר התחננתי בעבר... בגלל האקסית... ועכשיו... אני באותו מצב, כמעט 15 שנים לאחר מכן.
הגעתי לדירה, שלחתי לה הודעה... התנצלתי... ואמרתי להתראות.
נכנסתי חזרה להודעות וכתבתי הודעה לאקסית... הודעה שאינה יכולה להשתמע לשתי פנים.
עמדתי ללחוץ על שליחה כשעצרתי...
על מי אני עובד... אני עדיין לא שם.
מחקתי את ההודעה והסתכלתי על תמונה של הבת שלה שהיא שלחה היום בבוקר.
צלצול באינטרקום.
השומר עדכן ששירי כאן.
"זה בסדר..." אמרתי.
היא נכנסה לדירה, התיישבה...
סירבתי לספר לה... שום דבר מהשיחה... שום דבר מההודעות...
"אתם תהיו ביחד. אתה רק צריך להפסיק לחשוב..." היא התקרבה אלי בספה, תפסה לי את היד ואמרה, "אתה זה שתמיד אמר שרגש זה תכונה שמוצאים אצל אנשים נחותים... לא שאני חושבת שאתה צודק, אבל בוא נגיד וזה נכון. מה אתה אמור לעשות עכשיו? להתעלם מהרגשות..."
הסתכלתי עליה במבט לא מבין.
"אתם נמשכים אחד לשני... לא רק רגשית, גם מינית... וזה הפתח שלכם למערכת יחסים שאתה חולמים עליה."
זו לא הפעם הראשונה ששירי אומרת את זה. היא כבר שנים מזכירה לי שגם הקשר עם האקסית התחיל מהמיטה...
"את לא מבינה שירי... הוצאתי את כל מה שהיה לי בפנים עליה היום..."
"יופי! זה אומר שעכשיו אתה יכול להתחיל." היא התעקשה. "היא אוהבת אותך... ואתה אוהב אותה..."
שירי עזבה ואני התיישבתי לכתוב את זה.
שלחתי לה מקודם "אל תגיבי..."
אם שירי צודקת... אם "אלוהים" רוצה שאני ולינור נהיה ביחד... היא תעשה את מה שלינור שהתאהבתי בה הייתה עושה... היא תשלח הודעה שהיא אוהבת אותי...
זו העסקה שלי עם אלוהים ללילה הזה...
בואו נראה אם יש אלוהים...