מבוסס על סיפור אמיתי

מה שמתואר כאן... נכתב רק בגלל שהייתי חייב לפרוק/לספר למישהו... ויש רק מישהי אחת שיודעת את כל זה... אז תבינו. זה ארוך... אז למי שאין כח...

 

בוקר... העיניים ממצמצות. מתרגלות לאור אשר חודר מבעד לווילונות הלבנים. מסובב את הראש שמאלה. הלוואי והיא הייתה שוכבת שם כל בוקר. הלוואי והייתי יכול לנשק אותה בעדינות לבוקר טוב...

נכנס לחדר האמבטיה... נכנס למקלחת הזוגית, אותה מקלחת בה דמיינתי עשרות פעמים שהיא מתקלחת בה איתי, מתארגן מהר ויוצא לריצת בוקר.

חוזר לבניין... חדר כושר, כפיפות בטן, משקולות... וחוזר לדירה לארוחת בוקר.

כוס קפה, טוסט עם חמאה... בודק מה השעה... 11:22. קבעתי עם שירי (בדוי) שנפגש בשעה 12:00.

האמת, אין לי מושג למה ביקשתי ממנה שתיקח אותי ל"מתקשרת" שלה.

כמה מילים על אותה "מתקשרת"... היא נחשבת לאחת הטובות. היא לא לוקחת כסף... ומתברר (לאחרונה גיליתי) שהיא מכוונת לא מעט אנשי עסקים ופוליטיקאים ידועים.

שירי חיכתה לי בלובי הבניין, נכנסנו לרכב ונסעתי כמו מהופנט. הגענו לבניין בבני ברק... כבר הייתי כאן שלוש או ארבע פעמים בעבר. אני לא הולך לשקר... אני שונא את השטויות האלה, אבל בכל הפעמים בהם הייתי אצלה היא ידעה דברים שהיא לא הייתה אמורה לדעת ואמרה דברים לגבי העתיד שבאמת התרחשו.

כשהתחלנו לטפס במדרגות, הפחד טיפס יחד איתי... אולי היא תגיד לי עכשיו שאני לא אראה את לינור (בדוי) יותר... אולי היא תגיד לי שלינור לא אוהבת אותי יותר...

אני חייב להתעשת על עצמי. זו רק בחורה...

הדלת נפתחה ושירי מיד חיבקה אותה. לפחות חמש דקות של תודות מצד שירי על שהסכימה לקבל אותנו ביום שישי בצהריים ושזה לא מובן מאליו.

המתקשרת הסתובבה אלי, חייכה ושאלה, "מבלבלים החיים שלך... נכון?"

חייכתי מתוך נימוס בלבד ועניתי, "החיים של כולם מבלבלים."

"לא..." היא כיווצה שפתיים. "שלך יותר משל אחרים. אבל בוא נראה מה אפשר לעשות בשביל לכוון אותך."

התחלנו ללכת לכיוון חדר קטן בו עמדה פינת אוכל מצומצמת עם ארבעה כסאות. שירי מיד החלה ללכת אחרינו, אך עצרתי אותה.

"לבד..."

"לא, לא, לא..." היא הרימה יד ודחפה אותי. "אני רוצה לדעת בדיוק מה היא אומרת לך."

התיישבנו שלושתנו מסביב לשולחן, אני פתחתי את הנייד על מנת להקליט את המפגש, והמתקשרת הדליקה נר, עצמה עיניים, מלמלה מספר מילים ופתחה את עיניה.

"אתה כאן בגללה." היא הסתכלה לי לתוך העיניים בלי להניד עפעף.

הסתובבתי להסתכל על שירי שמיד הרימה שני ידיים, מסמנת שהיא לא אמרה כלום.

"אל תדאג. היא לא סיפרה לי כלום עליך. היא שואלת עליך, זה כן."

"בלי לפגוע," אמרתי בלחש, "אך שאלות יכולות לתת לא מעט מידע על בן אדם."

המתקשרת חייכה.

"אתה רוצה עוד פעם הוכחה?"

ה"עוד פעם" לא הגיע סתם. אני בן אדם שמפקפק בהכל... ובפעמים הקודמות היא החלה כל מפגש בכך שהיא אמרה משהו שאפילו שירי לא ידעה. הוכחה לכך שהיא אמיתית.

"כמו...?" שאלתי עם חיוך מבויש.

היא שלחה את ידיה אל יד ימין שלי.

"כמו למשל שהבוקר היא שלחה לך הודעה."

אני מודה... אני לא ציפיתי לזה. לא סיפרתי אפילו לשירי. כשחזרתי מריצת הבוקר וחדר הכושר ראיתי שהיא שלחה לי הודעה ארוכה. מיד כשראיתי את ההודעה נזכרתי שאתמול בלילה ביקשתי מאלוהים שאם היא אוהבת אותי אז שהיא תשלח לי הודעה "אני אוהבת אותך", כמו שלינור שהכרתי והתאהבתי בה הייתה עושה.

ההודעה שהיא שלחה לא הייתה "אני אוהבת אותך", אז ניסיתי להתעלם.

"טוב..." חייכתי.

"הודעה ארוכה." המתקשרת המשיכה.

שירי הסתכלה עלי מיד, כאילו מחכה להסבר מדוע לא סיפרתי לה על ההודעה. התעלמתי.

"הודעה שבה היא ניסתה גם להסביר לך שהיא אוהבת אותך וגם להסביר לך למה היא פגועה."

"היא לא פגועה..." מיד אמרתי.

"באמת?" המתקשרת  חייכה. "היא רצתה איתך חיים, אהבה, משפחה... אבל בגלל החיים שלך זה לא קרה."

"היא בטוחה שאני נשוי..." אמרתי.

"היא לא," שירי התערבה. "אני סיפרתי לה הכל על ה'נישואין' שלך."

"היא כן," המתקשרת החזירה את השיחה למסלולה.

"יש לה מישהו..." אמרתי, "אני רוצה לדעת אם הם ביחד."

המתקשרת מיד חייכה וענתה, "הוא כופה את עצמו עליה. כשהוא רואה שהיא מתעלמת ממנו או מנסה להוציא אותו מהחיים שלה הוא עושה עליה כישופים. יש לו אחות או אחיות שמכירות נשים שעושות דברים כאלה."

הסתובבתי אל שירי. היא אמרה שהמתקשרת אמרה לה את זה כבר עשרות פעמים.

"היא לא אוהבת אותו." המתקשרת המשיכה. "היא מפחדת להיות לבד. היא לא רוצה להתעורר ולגלות שהיא לבד. בגלל זה היא מאפשרת לו לחזור כל פעם."

"מה זאת אומרת עושה כישופים?" שאלתי.

"אמרתי לשירי," המתקשרת הסתכלה ישירות אל תוך עיניי, כאילו מזהירה, "אתה תראה שעוד חודש או חודשיים היא עוד פעם תתחיל לפקפק בקשר איתך."

"למה?" שאלתי.

"כי הוא עושה עליה כישופים."

"הוא יתרחק ממנה מתישהו?" שירי שאלה.

"נשים לא רוצות אותו. הוא גם לא נראה מושך הוא גם לא גבר נורמלי. אמרתי לך," המתקשרת הסתכלה על שירי, "הוא נהג בה באלימות והוא עוד ירביץ לה בעתיד אם היא תחזור להיות איתו בקשר. הבת שלה תגלה את זה וזה ישפיע על הבת שלה מאוד חזק."

"הוא ירים עליה יד?!" הרגשתי את הדם עולה לי לראש.

"כן. זה יהיה כמו שאני ואתה יושבים פה עכשיו. אלא אם היא תהיה חזקה נגד הכישופים שלו ונגד הכפיה שלו."

הסתכלתי לכיוון החלון. שירי ידעה מה עובר לי בראש.

"אתה רוצה לדעת איך אתה יכול לעצור את זה?" המתקשרת שאלה אותי.

"כן." עניתי מיד.

"זה לא בידיים שלך," היא סידרה את עצמה על הכיסא והסבירה, "האהבה שלך אליה חזקה. אם האהבה שלך הייתה אש אז העולם היה בוער. אבל אתה התיקון של לינור... אתה מה ששלחו לה משמיים בגלל שהיא בכתה והתפללה לישועה."

"אני לא מבין..."

המתקשרת עצרה לכמה שניות, כאילו חושבת כיצד להסביר לי ואז, "לינור התפללה לאלוקים שיעזור לה. היא עשתה את זה מפחד לבת שלה. הבת שלה זה האור שלה."

"אני יודע."

"אז אלוקים שלח אותך."

התחלתי לצחוק.

"רגע..." הסתובבתי אל שירי. "אני רק רוצה להבין... אז אני רק אמור להיות זה שעוזר?"

המתקשרת צחקה.

"לא. הוא זיווג אתכם. אתם נשמות מחוברות. היא שלך ואתה שלה. אבל אם אתם לא תהיו ביחד אתה תתאהב, תתחתן, תביא ילדים, והיא... היא תמשיך את החיים שלה ככה."

הרגשתי את הדמעות מתחילות להצטבר. האושר של לינור היה הכל בשבילי. לחשוב שהעתיד שלה לא יהיה טוב או עם מישהו שלא אוהב אותה ומרים עליה יד... הלב שלי פעם בחוזקה.

"איך אני מרחיק אותו ממנה?" שאלתי.

"אם היא לא תהיה מספיק חזקה הפעם להראות לך עד כמה האהבה שלה אליך גדולה, אז היא תגלה לבד מי הוא."

"אני יכול לגלות לה מי הוא?"

"לא..."

אני ממילא לא הייתי עושה דבר כזה. לינור הייתה חושבת שאני משקר או שסילפתי את העובדות בשביל לנסות להרחיק אותה ממנו. אבל ידענו עליו כל כך הרבה דברים... ידענו שהוא ניסה להתחיל עם נשים אחרות בזמן שהוא שהיה איתה. ידענו שכל בחורה שהתקרה אליו אמרה שהוא חולה רוח... ידענו שאפילו המשפחה שלו לא הכי הסתדרה או אהבה אותו. ידענו שהוא דיבר על לינור בצורה מזלזלת... שהוא התייחס אליה כמובן מאליו...

שלחנו לעבודה שלו מישהו מקצועי שידובב אותו על לינור... והוא התחיל לספר ש"יש לו מישהי שהיא זיון מעולה..." אבל "הבת שלה כל הזמן מפריעה..." והיא "אחת שעושה הכל..."

שירי ורוני (בדוי) החזיקו אותי בכוח כששמעתי את ההקלטות הללו.

"הוא גועל נפש..." המתקשרת פתאום אמרה. "אין אישה שמוכנה להיות איתו בקשר."

צחקתי.

"את צודקת..." שירי הוסיפה.

"היא אוהבת אותי?" שאלתי ברצינות.

"אתה לא יודע עד כמה..." המתקשרת ענתה לי בלי להסס. "היא מפחדת ממך... היא מפחדת שאתה תפגע בה."

הרמתי גבה... רגע... זה מה שהיא כתבה לי בהודעה הבוקר.

הרמתי את הנייד ומיד פתחתי את ההודעה.

המתקשרת המשיכה, "היא התרחקה ממך והלכה אליו בשביל לא להרגיש את הכאב."

הסתכלתי על מסך הנייד.

אותם מילים שהיא שלחה לי בהודעה. אולי מנוסחות אחרת... אך המשמעות זהה.

"איך אני מסביר לה שאני אוהב אותה?"

"היא יודעת. היא יודעת שהלב שלך שייך לה... אבל היא הייתה רוצה שהיו לך חיים רגילים."

"ואין לו..." שירי התערבה. "הוא הופך להיות דמות מוכרת. עכשיו פרסמו ספר שלו והתמונה שלו מופיעה בכל העולם. גם כתבות שהוא כתב."

"שירי..." הסתכלתי עליה עם מבט מאיים וחזרתי אל המתקשרת. "זה לא נכון... היא מגזימה."

"לא... היא לא." המתקשרת ענתה מיד. "ולינור יודעת את זה. לינור יודעת מי אתה."

שקט השתרר בחדר.

"היא תהיה מאושרת אם היא תהיה איתי?" שאלתי.

"כן. מאוד." המתקשרת ענתה מיד.

"הבת שלה.." רציתי לשאול.

"הבת שלה שומרת עליה. היא תאמר ותעשה מה שנראה לה נכון בשביל לשמור על אמא. היא אוהבת אותך הבת שלה. היא יודעת שאמא שלה אוהבת אותך ומאושרת כל פעם שהיא מדברת איתך."

הלב שלי החסיר פעימה...

"ולינור יודעת שאתה תהיה דמות אב הכי טובה שיש."

"אנחנו נתחתן?" שאלתי.

המתקשרת הסיטה מבט ואז התקרבה אלי... "כן. אם אתם תפסיקו לפחד."

"תסבירי..." שירי אמרה.

המתקשרת השאירה את מבטה עלי.

"אתם צריכים לחזור אחורה. תחזיקו בין חצי שנה לשנה כמו שהייתם פעם. ואז..."

לא ידעתי מה לומר.

המתקשרת המשיכה, "החיים שלה כרגע כמו חתיכות של פאזל. היא בודקת את מי היא רוצה בחיים שלה ואת מי לא. היא מנסה ללמוד מכולם... היא גילתה שחברים וחברות מסוימים הם לא חברים של אמת... היא מגלה הרבה דברים. בגלל זה אלוקים נתן לה לחשוב עליך הרבה בתקופה הזו."

"יהיה לנו ילד?"

"כן." המתקשרת חייכה. "היא רוצה שלבת שלה יהיה אח או אחות."

"אם היא לא תהיה חזקה מספיק להתנגד לו, לאותו אחד שכופה את עצמו עליה... אתה תוותר... ועד סוף השנה אתה מתחתן על באמת ונהיה אבא. ואז... היא תבין מה היה לה ביד... כשהיא תגלה שאתה אבא."

"הוא יהיה אבא מדהים..." שירי נכנסה.

ניסיתי להשאיר לה תרומה, אך היא לא הסכימה.

שירי התחילה לבכות בשניה שיצאנו מהבניין.

"אני רוצה שתבטיח לי שתתן ללינור לדעת הכל... אני רוצה שתבטיח לי שתיפגש איתה... שתראה לה כמה אתה באמת אוהב אותה. שמעת מה היא אמרה? אם האהבה שלך הייתה אש אז העולם היה בוער... תראה את זה ללינור."

"שירי..."

"אל תגיד לי שירי! היא אוהבת אותך והיא תראה לך שהיא אוהבת אותך! אתה לא חושב יותר! היא חושבת שאתה נשוי? תן לה לחשוב שאתה נשוי! אתה תהיה זה שאוהב אותה, חושק בה... אתה תהיה הגבר שאתה. בלי לחשוב! הבנת אותי?!"

לא עניתי.

"מגיע לה... בבקשה תבין... מגיע לה להיות מאושרת."

ניגבתי לשירי את הדמעות מהפנים.

"בבקשה..." שירי התחננה, "אל תפחד. אתה לא תפגע בה."

"שירי... לקחתי חופש לשנה שלמה. אני! חופש! שנה! רק בשביל להיות איתה."

"והיא הלכה איתו! אז היא עשתה טעות! אנשים עושים טעויות! היא בן אדם! היא עשתה טעות!"

"היא נשבעה!" צעקתי. "היא נשבעה שהיא לא תיתן לו להתקרב אליה! אני נאמן לה מהיום שהכרתי אותה! והיא הלכה איתו למרות שהיא נשבעה!"

הדמעות שלה חזרו.

"אל תבכי." שמתי עליה יד.

"אני רוצה להיות בחתונה שלכם..." היא ניגבה את הדמעות, הסתובבה והתחילה ללכת.

"הרכב שם." אמרתי כשאני מצביע לכיוון השני.

"אני חוזרת ברגל." היא השיבה ונעלמה לתוך אחד הרחובות.

נכנסתי לרכב, התנעתי והפעלתי את המערכת.

השיר אשר החל להתנגן בSpotify היה Here without you של 3 doors down.