אתמול כתבתי לה... אין תשובה... עוד הודעה... אין תשובה...
פחדתי, אני מודה.
לא, לא פחדתי שהיא אולי החליטה למתק איתי את הקשר, פחדתי שקרה לה משהו...
התחלתי לחשוב, לדמיין... אולי הוא הגיע לדירה שלה ועשה לה משהו... אולי קרה לה משהו והיא לא יכולה להגיע לטלפון.
להתקשר?
כל פעם שאני לוחץ על השם שלה לשיחה... אני עוצר.
אם אני אתקשר והיא איתו?
שלחתי עוד הודעה...
״לינור (בדוי)? הכל בסדר?״
לפתע היא ענתה...
תשובה מאוד מוזרה, מאוד מתחמקת...
כל עשרים דקות נכנסתי ובדקתי אם היא הכל בסדר...
לקראת לילה היא ענתה לי בצורה קרה.
המצחיק הוא שלילה לפני היא ביקשה ממני לסיים את ההתכתבות כך שיהיה לה חיוך על הפנים שהיא הולכת לישון.
כנראה שהיא לא חשבה כיצד אני אקבל סיום התכתבות אם היא תסיים בצורה קרה וחסרת כל רגש...
אני מכיר את לינור, חשבתי לעצמי, היא לא הייתה מסיימת התכתבות כך אלא אם הוא שם והיא הייתה צריכה להוריד אותי מהר...
המצחיק הוא... הרגשתי את הכאב המחורבן הזה עוד פעם, הכאב שגם הרגיע אותי שהיא מאושרת...
נכון... שירי (בדוי) תתעקש שהיא לא מאושרת, והמתקשרת שלה, שתמיד צודקת לעזאזל, גם תתעקש על כך...
נכנסתי לווטסאפ בשעה 23:30 ושלחתי הודעה שלא האמנתי שאי פעם אשלח...
״מה עושה...?״ כתבתי לאישה שאני לא רוצה.
אחרי דקה היא כתבה חזרה, ״מתארגנת לישון. איזה כיף לראות הודעה ממך...״
ורד (בדוי) היא האקסית שכולם שונאים. אם שירי הייתה יודעת שאני שלחתי לה הודעה היא הייתה שוברת לי את הנייד על הראש. אבל ורד נתנה לי את היחס שכל כל רציתי מלינור.
״איך הילדים?״ שאלתי.
״ישנים.״
״ובעלך?״
״רואה טלויזיה בחדר שינה. איפה אשתך?״
היא גם חשבה שאני נשוי, אז הייתי חייב להמציא משהו...
״היא עם חברות...״
״מה קרה? אתה לא כותב לי סתם...״
לא ידעתי מה לענות.
״דברים קורים...״ עניתי כמו מפגר, חושב על המשפט שלינור ענתה לי אחרי ששאלתי אותה למה נתנה ליצור הזה לחזור לחיים שלה לאחר שנשבעה לי שלא תעשה את זה.
״אתה זוכר שהיינו רואים ———— (שם של סדרה מוכרת)?״
״כן...״
״עד היום אני נזכרת בצחוק שלך.״
״זה מה שאת זוכרת מהקשר שלנו?״
״לא,״ היא מיד ענתה, ״אני זוכרת איך אהבתי שהסברת לי דברים, איך אהבתי את השכל שלך, איך אהבתי להניח עליך את הראש שלי.״
הסתכלתי על המסך...
הפוגה. שנינו ניסינו להבין את פשר ההודעות, אולי היא ידעה...
״אני זוכרת את חום הגוף שלך. את הדרך שהיית תופס אותי.״
עוד הפוגה.
״אני זוכרת את הצרחות שלך שהיית גומר.״
צחקתי בקול וכתבתי, ״צרחות שלי? פעם השכנים חשבו שאני מתעלל בך עם איך שצעקת!״
״באמת התעללת... אני זוכרת שבכוונה היית יוצא באמצע ומשגע אותי.״
פתאום הכל נהיה שונה. כל התאורה, ההרגשה, המצב...
הרגשתי שאני בוגד בלינור.
״מצטער שכתבתי... לכי לישון.״
״רגע! מה קרה?״ היא מיד כתבה חזרה.
״כלום,״ עניתי. ״לא התכוונתי להפריע.״
״עוד פעם הלינור הזאת?״ היא כתבה.
״כן...״ לא האמנתי שכתבתי לה את האמת.
״ככה היית איתי, זוכר?״
צחקתי בקול עוד פעם. ״איך את יודעת בכלל? היית עסוקה בעצמך כל הזמן.״
״אני יודעת.״
הפוגה.
״אתה חושב שאני לא ידעתי שאתה נאמן? תמיד ידעתי שאתה אוהב אותי יותר מכל דבר אחר בעולם.״
הסתכלתי על המסך כמו מת. היא כרגע כותבת שהיא ידעה איך הייתי ועדיין עשתה את מה שעשתה?
״אתה חושב שלא הצטערתי על ההחלטה שלי? אתה חושב שהיום אני לא מצטערת?״
״אז למה?״ כתבתי.
״כי חשבתי שאתה לא אמיתי. הכל אצלך היה סודיות. הכל אצלך היה פרטי.״
״מתי גילית?״
״זה לא משנה עכשיו.״
״צודקת.״
הפוגה.
״אני אוהבת אותך. אני יודעת ששנינו נשואים אבל אני בטוחה שאתה אוהב אותי עדיין.״
הסתכלתי על המסך.
״מצטער...״ כתבתי. ״אני אוהב מישהי אחרת.״
״שלא מתייחסת אליך ושיש לה מישהו לפי מה שסיפרו לי.״
״אהבתי אותך בזמן שעמדת בחופה עם גבר אחר.״
״אל תזכיר לי. אהבתי אותך ואני עדיין אוהבת אותך.״
״אני אוהב אותה ורד... אפילו יותר ממה שאהבתי אותך.״
הפוגה.
״אתה זוכר שהיינו בצימר ההוא?״
״כן.״ נזכרתי בסופ״ש המטורף ההוא שבו היינו כל הזמן במיטה או בג׳קוזי. נזכרתי בדברים שעשיתי לה שם... בדברים שהיא עשתה לי...
״הייתי נותנת הכל לנסוע איתך שוב.״
״לילה טוב ורד.״ כתבתי.
יצאתי מהווטסאפ ונכנסתי לתמונות...
הסרטון של הבת שלה שהיא שלחה לי היום. ניגנתי אותו ובהיתי במשפחה שרציתי...
אני חוזר לגמילה...