רק רגע

אי אפשר להורות לך לחייך.

חיוך הוא בכיוון אחד. מבפנים החוצה.

ולפעמים כבר מתערבבים לך החלומות של הלילה והחלומות של האור.

לפעמים את לא יודעת אם זה משהו שאת מפחדת ממנו או משהו שאת משתוקקת אליו. 

ואת רוצה רק לדעת איך להחביא אותו טוב יותר, כדי שרק את תדעי למצוא אותו. רודפת אחריו כדי לברוח ממנו. 

מתעוררת ומנסה לחלום אותו שוב.

היא באה לאט, מהוססת, עם מבט שמתרוצץ כדי לחפש על איזה תירוץ אפשר להיתלות. ובמשך שעות ונרות ומבטים ומילים כל דימעה קצת הסירה ממנה משהו, כל דימעה הפשיטה אותך עוד ועוד.

אבל בסוף בסוף, כך אמרתי לה, אלו לא המילים ולא המבטים ולא הדמעות. היא הביטה לאחור אל היער שיצאה ממנו אל האור, וראתה שכבר כשהיא נכנסה אליו היא היתה עירומה.

את אומרת תמיד את הדבר הנכון בזמן. את יודעת מה מצפים. ובסוף את משתכנעת שככה צריך. להגיד, להראות, להציג, ולא להרגיש. כמו לסדר היטב את התמונה להעלאה.

לא חשוב באילו מילים תשתמשי. חשוב מאיפה הן מגיעות.

הצורך בשייכות יכול לגרום לך לעשות עוד הרבה דברים שאין בהם פשר. תדעי גם להשתייך לסיבות הנכונות.

סוף היום, עם משהו לשתות ומשהו לנוח עליו כמעט בריחוף, אחרי מאמץ גדול של ספורט או סתם עבודה בגינה. הנה אותה תחושה שאת מכירה, שזורמת כמו סם בתוכך. הרפיון שמעורב בטיפה כאב בשרירים. השרירים שלוחשים בכל תזוזה קטנה, בכל חיפוש זעיר של עוד רוגע.

סוף היום, כזאת תחושה בדיוק, אבל לא בשרירי הגוף, אלא בשרירי הנפש.

היית באה אלי בכל פעם שהדמעות שלך יבשו. בכל פעם שידעת שהצמרמורת עברה. בכל פעם שרצית לעצום עיניים אבל ידעת שצריך לפקוח אותן.

אנשים נוטים לקשר דברים גם אם אין באמת קשר. סיבות ותוצאות הן לפעמים סדר שרק אנחנו עושים בראש כדי להסביר לעצמנו את החוקיות בעולם מסובך מדי.

אז אני מספר לעצמי שהיא עשתה לי משהו כי גרמתי לה להרגיש משהו בערך כזה לפני שבוע.

אבל אולי האמת היא שאין קשר. העולם יותר מסובך. גם העולם שלה. גם בלי להוסיף אותי.

חיבוק הוא זרימה עם התנועות של הצד השני. גם כעס הוא לפעמים כזה.

אדם צריך לדעת לבחור את ההתעקשויות והמלחמות שלו. ואת צריכה לדעת שלא תמיד מי שמולך יודע לבחור אותן נכון.

\\ כוח

את לא יודעת כמה כוח יש בך, עד שהוא פורץ ממך, מרוכז ומכווץ לשבריר של רגע אחד. דברים שמצטברים יוצאים באופן אחד לגמרי ממה שהיו, ממה שרצית שיהיו, ממה שהיו יכולים להיות. כמה עוצמה יש במכה שלך, כמה עוצמה היתה יכולה להיות.

אל תשכחי את הרגעים שאת מתחרטת עליהם. הם המפתח לכיוון העוצמה שלך.

\\ אכזבה

את לא יודעת כמה היה אפשר לתקן, עד שאת מבינה שאת עושה את הכל כמו שלימדו אותך. אותם הכשלים, שתמיד איכזבו אותך נזרעו בך וצמחו פרא.

אל תשנאי את העבר. תקני אותו בעתיד שלך.

\\ חירות

את לא יודעת כמה את חופשיה, עד שאת צריכה פתאום לבנות מחדש את הגבולות שישמרו עליך. את לא יודעת כמה את כמהה לסדר עד שאת הולכת לאיבוד בחלל ריק אינסופי של חירות שכבר אי אפשר לנשום, עד שאת מותחת חבלים וגדרות בין הקירות שנפרצו. עד שאת מבקשת את החוק הצועק.

אל תתני לאף אחד לשנות את הקווים שיצרת בעמל רב. הם מציירים אותך לעצמך.

כשהכל סוגר, לוחץ על הנשימה, אף אחד לא ידע.

בעבודה ימשיכו לדרוש תוצאות. במשפחה ימשיכו לסחוט כוחות. זה רק את והמקום הסודי שלך.

הוא יכול להיות אוהל שמיכות שבנית בחדר מזמן, או חלל קטן מאחורי ספה של פעם, הוא יכול להיות אמבטיה של אדים, ספסל בין העצים, עצימת עיניים אל הלב.

זה המקום הסודי רק שלך. המקום שבו את נושמת שוב, נרגעת, מתחזקת רק כדי שלא יתלוננו.

גם כשאת שמחה תשמרי על מקומות שעושים לך טוב. זאת השקעה לטווח ארוך.

 מחמאות שמעלות ומרוממות את ראשך / מחמאות שמעמיסות כובד אחריות על כתפיך

אם לא תזרקי בגדים ישנים מהארון שלך לא יהיה לך מקום להלביש את עצמך במשהו חדש. 

אם תמשיכי לחיות בתוך הזכרונות לא יהיה לך מקום לחוות את היצירה של זכרונות חדשים.