רק רגע

ואחרי הכל, בלילה, כשהכל נגמר, היא רגועה, נושמת לאט, שקטה. בחושך הזה אני פוקח עין ומביט בה. והעיניים שלי שומעות את הלב שלה.

הלחץ בעיניים לא באמת מושפע מהחושך.

ימים שלמים כאלה, של כמעט שינה. רק לשבת ולשתוק יחד. כל אחד בענייניו, רק לדעת שהשני שם, מביט, חושב, נושם, שומר, עוטף.

זה היה לפני הרבה שנים. אחרי הרבה מילים שאלתי אותה מה בעצם היא מחפשת, מה היתה רוצה שיקרה, מעבר למפרט הטכני.

היא אמרה יש איזו פעימת לב שאיבדתי פעם במקום שכבר איננו. אותה אני רוצה. אחריה אני תמיד ארדוף.

ואני לא יודע אם היא מצאה אותה או עדיין רודפת אחריה, רדופה ממנה.

זה מגיע ברגעים הכי לא צפויים. בלי הכנה.

את לא צריכה לדבר. לא צריכה שמה שאת מרגישה יעבור דרך מסננת של מילים.

זה כיווץ האצבעות הפתאומי כשהוא חודר. לתפוס את הסדין, את משענת הספה, את סורגי החלון, להחזיק שנייה לפני שאת עפה.

זאת מערבולת הבטן שמהדהדת את פעימת הלב אל קירות הנרתיק, כשהגוף חשוף מול המבט הבועל.

את לא צריכה לדבר כשאת רוצה לספוג, להכיל, להרגיש את הבעלות, להיפתח.

תטפסי על הקירות, תזחלי על הריצפה, תצעקי לתוך הכרית. תעצמי עיניים. הכל עדיין שם. לא זז. אלפי כדורים מתרוצצים ומתנגשים בתוך הראש.

תשרוט את העור, תשטוף במים חמים, תנשום עמוק. הצרחות שלך לא ישנו שום דבר. הפעימות סוגרות את המרחק.

אם את נותנת למישהו לחדור לך למוח, אל תנעלי את הדלת של היציאה.

הרחובות בעירך עכשיו ריקים.

השבילים בגופך עכשיו שוממים.

כל העומס עבר לדרכים המפותלות של נפשך.

// היא ראי לי. ודווקא בה אני לא מצליח לשנות שום דבר. לא מצליח להשפיע ולהזיז. כל השאר לא חשוב. אילו רק הייתי יכול. היא מסכימה והיא מתעקשת, פטאליסטית, מפחדת, רואה רק מה שאין. והכל נשאר אותו דבר. אני מטפס צעד אחרי צעד בעלייה בבוץ, ומחליק בחזרה.

// והיא בדיוק כמוני. זה מה שמפחיד אותי. היא הראי לכל מה שלא טוב בי. גדול יותר, צועק יותר, פטאלי, לא מתוקן ולא מצליח להיתקן.

// כולם מחכים שהמסך יעלה, מציצים ומנחשים מה יהיה שם. אף אחד לא מתעכב ומסתכל אף פעם כמה יפה ומהודר המסך עצמו.

העיניים מקרינות תמונות פנימה אל המוח.

בזכרונות, וגם בדמיונות, המוח מקרין אל העיניים.

כואבות לי העיניים מרוב זכרונות.

או אולי סתם ממזג האוויר.

או עייפות מצטברת.

תתפשטי לאט, תלבשי את המים החמים, כמו כותונת של ליטוף, כמו שמיכה של מגע תשוקה חשוכה. הכל כמעט נעצר מסביב, רק הזרמים שבתוך פעימות הגוף מואצים.

אל תיכנסי לפני שתרגישי את השוליים שלך.

לכי על קצות האצבעות, אל תעירי את החיה. לכי נמוך, שפוף, אל תיבהלי אל התשוקה. היא רעבה, היא טורפת בלי רחמים. היא תקרע את השרשרת שקושרת אותך וכולאת אותך ושומרת עליך שלא תלכי לאיבוד במעמקי הריחוף.

אם את הולכת, לכי בעיניים עצומות. רק ככה עוברים דרך הקיר.