שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחילה מחדש

גם כותבת פתאום
לפני 7 שנים. 21 במרץ 2017 בשעה 18:11

מסיבה. אני חופרת לו כבר הרבה זמן.
מסיבה כי אני אוהבת אנשים, אני אוהבת להתערבב, אוהבת ריגושים... מסיבה!!
אז הוא מצא אחת שמוצאת חן בעיניו, שהוא מוצא את עצמו בה, שהיא נחשבת לבדסמית אמיתית. ביקשת קיבלת...
מה עוד רצית? ריגושים? לבחון גבולות, להבין עד איפה את יכולה להגיע... תקבלי הכל.
ואני, אני רק שמעתי מסיבה :)
לבושה בשמלת קטיפה קצרצרה שלובשת לראשונה עבורו, גרביון שקוף ומגפיים שעוברות את הברך, מאופרת למשעי והלב כבר מפזם לו מרוב התלהבות...
בבטן מדי פעם עוברת דקירה קלה (היי, גם אני קוראת פוסטים, אני יודעת שהוא מתכנן משהו... ואצלו אי אפשר לדעת).
מגיעים למועדון, מוזיקה טובה, שותים משהו, רוקדים, סשנים ברקע על כל מיני מכשירים שמפוזרים בפינות שונות ולי טוב, רוקדת בזרועותיו וטוב, פשוט... טוב.
הערב עובר והכל על מי מנוחות, הבטן כבר נרגעת ואפילו התהיות בראש אבל הוא גם קורא מחשבות ...
באמצע רחבת הריקודים יש מוט נדנדה שמישהי נתלית עליו כמו קופיפה, עד שהיא נופלת. אני מביטה עליו, הוא כמו ילד במגרש משחקים שממתין שהמתקן האהוב עליו יתפנה... לא עוברת שניה והוא מורה לי לבוא אחריו, קושר את פרקי הידיים לצדדים, נותן לי נשיקה ומתחיל להצליף.
ההצלפות מתחילות בקצב איטי, בעוצמה סבירה ואני כלכך אוהבת שכואב לי, נהנת לכאוב עבורו, כלכך מגורה. הוא מושיט את היד, מלטף לי את התחת, את הכוס, מרגיש את הגרביון שלי רטוב.
ואני גאה בעצמי על יכולת הספיגה, על כך שאני באמצע החדר ואנשים מסתכלים וזה בסדר לי. ממש מרגישה גיבורה... ריגושים בקטנה. המוזיקה ברקע וההצלפות מצליחים להשכיח ממני את המקום ואני הופכת להיות אחת עם השוט.
והוא מיטיב לקרוא אותי ומחליט לקחת את זה צעד קדימה, להוציא אותי מאיזור הנוחות.
שוב מתקרב, מלטף אותי, משעין את הגב שלי אל החזה שלו ובלי שבכלל אספיק להבין מה קורה, השמלה מורמת והגרביון נקרע והמחשבה הנחמדה שעברה לי בראש לפני שניה הופכת להיות בושה, מבוכה. אני חשופה, התחת שלי בחוץ, הוא לא מוריד לי את השמלה ואני חצי ערומה.
והוא לא נותן לי זמן תגובה ומתחיל שוב בהצלפות, על העור החשוף.. ממשיך בעוצמה שבה עצר אבל אני לא מתרכזת יותר בכאב,
כל הצלפה הופכת להיות כמעט בלתי נסבלת
המוזיקה מעומעמת ואני לא מצליחה להתגבר על המבוכה, הוא מתרחק כדי להצליף ואני מתקרבת כדי להסתתר מאחוריו, מבקשת ממנו להוריד את השמלה, רק תוריד את השמלה והוא מבין, מבין בדיוק מה אני מרגישה אבל לוחש שכך היא תשאר ושכדאי שאשכח מכל השאר ואתמקד רק בו ואני פשוט לא מצליחה, רואה פנים מביטות בי (ואני בכלל עם עיניים עצומות).
מצליף בי עוד דקה, עוד שתיים עוצר ומתקרב אליי, נוגע בי, מלטף ושואל אם הכל בסדר
ואני יודעת שעכשיו זו ההזדמנות, הפתח לצרוח לו שלא, שאני סובלת, שיוריד אותי משם שאני רוצה להיעלם. הכל קורה ממש בשבריר של שניה והליטוף שלו, היד שלו מרגיעים אותי ובמקום, אני שומעת את עצמי אומרת לו שהכל בסדר, שאני ממשיכה. מאותו רגע אין ברחבה אף אחד, אלה רק הוא ואני.
מאותו רגע אני מרגישה רק אותך אדוני!
כל הצלפה חודרת לי לנשמה, עוברת לי בגוף ומכניסה אותי למצב הצבירה הכלכך אהוב עליי ואני עפה..... עפה....
אין לי מושג כמה הצלפות עד שהוא שחרר את ידיי, השעין אותי עליו ולקח אותי לשבת, והכל רועש וגועש אצלי, הלב מקפץ אבל המילים לא יוצאות אני מביטה בו, מקוה שהוא מבין אותי בתוך השקט שלי.
הוא נותן לי להרגע, מלטף אותי, הולך להביא לי מים ונותן לי להצטנף בתוכו עוד קצת..
רגע עוצמתי !!

אני קמה לשירותים, הולכת להסתדר כאילו כלום לא קרה...

והאמת... שזוהי רק ההתחלה!!

 

לפני 7 שנים. 17 במרץ 2017 בשעה 7:54

 

אני מתחננננננתתתתת
שתיגע בי
שתלטף אותי
שתסטור לי
שתוריד אותי על ברכיי
שתכאיב לי
שתצליף בי
שתחדור אליי
(פיזית ונפשית)
מתחננת
שתזיין אותי בכל חור שקיים
כל חור יקבל את הזמן שלו
כל חור יכאב בשבילך
מתחננת
פשוט להיות שם למרגלותיך
להיות עבורך
כלבה
זונה
אישה
הכל
מתחננת
לשמוע אותך לוחש לי דברים באוזן
מילים גסות שמרטיבות אותי
מילים רכות שממיסות אותי
מתחננת
שתכתוב לי
ותרקיד לי את הלב

מתחננננת (וגם פליזזז ☺)
שתיתן לי לגמור כדי שאפסיק
ללכת עם הרטיבות המתמדת בין הרגליים

מתחנננת עבורך אדוני
בלי אגו
בלי משחקים

 

💕

 

....Waiting for tonight

 

לפני 7 שנים. 10 במרץ 2017 בשעה 20:51

לפעמים מרגיש שאתה קשה איתי מדי
לפעמים אתה פשוט לא מוותר
לא משנה איזה חיוך אני שמה על עצמי,
לא משנה איזו מניפולציה אני מפעילה.
אתה מוציא אותי מאיזור הנוחות שלי
גורם לי לגלות על עצמי דברים חדשים
בין אם מסקנות שלאחר שיחה
בין אם אתה מראה לי בעצמך

נכנסת אליך, מרגיש שונה הפעם, אולי כי התעקשת שאגיע מיד אחרי העבודה, למרות האי נוחות שלי (להיות בלי איפור או מקלחת, פחות ממושלמת??)
הכל שונה הפעם כי אתה מנסה לגרום לעכבות שלי להתמוסס, מנסה לגרום לי לצאת מתוך עורי, לתת לאותה אישה-זונה-שרמוטה לצאת החוצה, הרי בכתיבה אני גיבורה גדולה.
כשאני יוצאת מחדר האמבטיה, אתה על המיטה, מבקש שאתקרב אליך ואני כבר מוכנה, הגוף שלי מכין את עצמו אליך רק מהמחשבה, העקצוצים, הרטיבות, הכל שלך אבל לך יש זמן וסבלנות ותוכניות אחרות בשבילי. מבקש ממני לדבר אל הזין שלך, תדברי אליו זונה, תגידי לו מה את רוצה
ואני? נמצאת במצב של אור אדום בראש ולא מצליחה. אתה אוסר עליי לשים אותו בפה, מלקקת אותו, מגורה כולי, זזה מטה ומעלה אבל שום דבר לא קורה המילים לא מצליחות לצאת לי מהפה. תוציאי אותה, אתה שוב מבקש. ואני רק מנסה לגנוב מציצה, חוטפת סטירה, פעם, פעמיים ואז מתריסה, מזיזה את הראש ואתה בשקט סופר ואני חוזרת לזין שלך, שוב מלקקת, סותמת לעצמי את האוזניים אולי אם לא אשמע...
מנסה ומנסה ויודעת שלא תוותר
ואז אתה אומר לי מילה
אותה מילה שמוציאה ממני קוצים, שאני מגיבה לה בנהימה.. אותה מילה גורמת לי להוכיח לך שאני יכולה ואז בדרכי, מדברת אליו כאילו הוא ישות נפרדת ממך.
אבל זה לא מספיק לך, אתה מבקש להוכיח לי עד כמה אני זונה, עד כמה צריכה להיות זונה עבורך.
אתה ממשיך, קושר אותי ללא יכולת תזוזה רגליים מקופלות, ידיים צמודות לרגליים ואני פתוחה מולך - תכבה את אור אני מבקשת (אתה יכול לראות את החצוצרות שלי ככה), תיתן לי לשתות כוס יין קודם מנסה אבל אתה בשלך.. "איזור הנוחות זה פאסה בייב..."
מוציא שוט ומתחיל להצליף לי בכוס ואני נחרדת כי מבחינתי זה הדבר ה-נורא (וכדי להזהיר מראש הרי כבר הצהרתי שוב ושוב שזה מייבש אותי) ואין לאן לברוח כי אני על הגב כמו איזה חרק קטן שמזיז מחושים, אין דרך לסגור את הפיסוק בגלל הקשירה,
יש יותר מביך מזה? אלוהים תבלע אותי עכשיו. ואני מתבכיינת ומייללת "איה ולא.." ואתה ממשיך ורוצה להוכיח לי כמה אני טועה, בודק אותי .. שומעת את זה זונה קטנה? איך המיצים של הכוס שלך מרעישים, איך הכוס מתנפח מגירוי? כן אדוני, הראש אומר לא והגוף ... לגוף יש שפה משלו. יש לך ספק שזה פשוט בגללך? אתה משחק לי בראש ומביא אותי בדיוק למקום שלך.
וזה בכלל לא נגמר, אתה מורה לי להשעין את הראש אחורה ומחדיר לי אצבעות וממשיך ואני רק רוצה שתזיין אותי עוד ועוד ועוד. מגביר את הקצב, מחדיר עוד אצבע (ומציין שהחדרת 2 אצבעות) ואני כלכך נהנת, גונחת, צועקת, נוזלת ואז כשמרימה את הראש אני רואה את כל היד שלך בתוכי, זזה כמו בורג, מזיינת אותי ואני בשוק, שואלת שוב ושוב בחרדה אם הכנסת את כולך אליי ואתה מחייך חיוך קטן ומספר לי כמה אני כלבה. איפה הילדה הטובה חור? היא נעלמה. והנה פה כשאת משופדת עליי, מיוחמת, מגרגרת מבקשת עוד ועוד יוצאת לה הזונה, שמוכנה לעשות הכל עבור מנת חלקה.
אז אדוני... נכון, יש לי כמה וכמה עכבות ויש עוד דברים שהם "לא" עבורי אבל אתה מוצא את הדרך שלך להראות לי שאני יכולה, ששום דבר הוא לא באמת קשה או בלתי אפשרי.
ואני מנסה לחשוב לאן אפשר להגיע, עוד איזה גבול אפשר לחצות. אין לי ספק שעוד תיתן לי לגלות....

 

לפני 7 שנים. 8 במרץ 2017 בשעה 6:54

מתקרבת אליך

מורידה בגדים

מתקרבת

עוד קצת

מממממ...... מתרגשת 

רוצה לגעת בך אך ממתינה 

תערובת של תשוקה וכניעה

אני אוהבת את ההרגשה

מאוד....

מסתובבת אליך

מסתכלת קדימה

מרכינה ראש כשהמבטים ביננו מצטלבים

מנסה להסדיר נשימה

עומדת זקוף מולך

מרגישה את המבט שלך עליי

כלכך נבוכה

איזה חלק מהגוף אתה מנכס לעצמך עכשיו

רוצה להיעלם לרגע!

צועדת אליך עוד קצת

וקצת יותר

אדוני, אני ילדה טובה?

כל הגוף שלי מתרגש לקראתך

רוצה כבר להרגיש אותך

אתה מרגיש את הרטיבות?

אתה רואה איך הגוף שלי מגיב אליך?

אני הזונה שלך!!

הנשימה שלי כבדה מהתרגשות, מתשוקה

אתה אוהב את זה, אדוני?

אוחחח...הפטמות, תכאיב לי עוד...כן

זה מוציא אותי מאיזון, מטריף אותי

הרגליים שלי כבר מפושקות

אפילו עוד קצת.. 

הכלבה שלך.

אני נוטפת וחמה, כבר לא בשליטה

והאצבעות שלך קרות

חודרות אליי באיטיות

משחק הקור והחום מטריף אותי עוד..

המבט שלך אומר הכל

ומרגע זה אני לא זזה.... עומדת דום!

האצבעות שלך מזינות אותי

לא לזוז

מזיינות

חזקקקקק!

אדוני, עוד שניה....זה מגיע

זונה קטנה ומיוחמת שכמותי, משתדלת לא לגמור ממתינה לאישור

עוד,עוד...זזה על האצבעות שלך

אלוהים, הרטיבות.... ממלאה גם אותך

ממממממממ

אדוני, בבקשה תן לי לגמור

שוב עולה ויורדת על האצבעות 

משתפשפת על היד שלך

זונה שאני, בלי בושה

כלכך חיכיתי לך

אוחחח....זה מגיע אדוני

אתה עוצר

רואה את המבט המתוסכל שלי

שומע את הנשימה הכבדה שלי

ממתינה שתחליט, שתאשר

אתה מרים לי את הראש, מסתכל לתוך עיניי

ובלי מילים, אני מבינה

יורדת על ברכי

עכשיו.. הפה כבר מוכן

מורידה את הג'ינס שלך...

 

ו... הצד שלו :)

 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=613787&blog_id=71907

 

 

לפני 7 שנים. 4 במרץ 2017 בשעה 17:08

כלבה.... כלבה... אני שומעת אותו לוחש לי מהמגרה. כלבה... בואי תנסי אותי

אני יודע שאת רוצה,  עשית שיעורי בית לפני, דאגת להיות לבד, רכשת אותי, אני חדש מהקופסא. יש לי 8 סוגי רטט, כלבה... אני יודע שאת רוצה. ואני חוככת בדעתי, אולי? הרי מי ידע? 
אולי רק פעם אחת ולא אספר?
ואז מזיזה את המחשבה.
מנסה להיות הכלבונת הצייתנית שהוא אוהב שאני (והמחשבה על העונש לא תורמת לזה) אז מבקשת שוב, אדוני.... בבקשה
במייל היומי ובכל צורה אפשרית
אבל מקבלת "לא" במקרה הטוב והתעלמות במקרה שני.
 
לקחת לי את הגמירות אדוני 
 
אני הולכת  רטובה  כל הזמן. בסופר, בקניון, באוטו, בתחנת הדלק כשאני מחייכת למתדלק הזקן, אפילו בבדיקה אצל הרופאה אתמול עברה לי מחשבה. לקחת לי את הגמירות ואני מרגישה זונה! שרוצה שימלאו אותה בכל החורים, כל הזמן. זונה! זונה! זונה!
אני מנסה פסיכולוגיה הפוכה כי כבר כמה ימים שלא ביקשתי ממך, אולי אם תחשוב שזה שולי תסכים..
אבל אתה משועשע
 
 
אז גם פה אני מבקשת, אולי תשקול בדעתך?? 
 
לפני 7 שנים. 28 בפברואר 2017 בשעה 15:09

לאדוני ולי ישנה סוגייה שבה אנו מתחבטים (יותר נכון, אני.... כי לו אין ספק בעניין) 

הוא אומר שכל אישה -  ונילית או לא, מסוגלת להתחבר לכאב במינון ועד רמה מסויימת שנכונה לה,

אני אומרת שיש נשים שהנושא הזה הוא טאבו אצלהן והן לא מסוגלות לחוות כאב בכלל מכל סוג שהוא

אז למרות שכבר הוכח לי מס' פעמים שהוא תמיד צודק :)

הייתי רוצה לשמוע השגות ודעות בעניין מכן/מכם

זאת עד שנוכיח את זה בצורה אחרת. מה גם שיש התערבות על השולחן וזה ממש כיף לנצח (ובמקרה שלנו אהנה גם להפסיד... בכל מקרה, זה כיף)

לפני 7 שנים. 23 בפברואר 2017 בשעה 18:11
אחרי קילומטרים של שיחות וכתיבת עצמי לדעת, אחרי תקופה בה בחנת אותי מכל פינה אפשרית, בדקת עד כמה אני רוצה, ווידאת שאין בי שאריות אחרות, אחרי תקופה בה הרגשתי איך אני הופכת להיות שלך עוד לפני שנתתי בך מבט החלטת שאני מוכנה. 
הודעת לי על המפגש הקרב וכמו בפעם ההיא הראשונה ששלחת את הרשימה, גם הפעם היתה אחת כזאת, איך להכין את עצמי עבורך.
אחכ ביקשת שאבחר את אחד מבגדי הגוף הקטנים  שאני מטיבה כלכך לצלם את עצמי בהם ושאראה לך איזה נבחר לאחר שאישרת והורת ללבוש אותו ללא תחתון עוד התרסתי בך שלפחות גרביון "התחשבות אדוני... קרררר". שתקת לרגע ואמרת לי שזה בסדר (יש.. נצחון קטן בראש שלי.. פחחחח).
באותו ערב נתת לי את הכתובת וביקשת שאחנה במרחק של 200 מטר משם (אני זוכרת שזה היה לי מוזר...) אחכ הסברת שאני יוצאת מהרכב ללא מעיל או ג'קט. ככה כמו שאני וכשהתחלתי להתלונן על הקור (ברור...הקור) אמרת שבשביל זה אישרת את הגרביון וחוץ מזה שאני כלכך נהנת להיות פומבית אז הנה... כשהגעתי לכתובת הלב שלי כבר פעם על 200 קמ"ש (הבטחת וקיימת), הגרביון מתחיל להתרטב למטה (אוףף איתי), בודקת במבטים אם ישנם אנשים מסביב, עושה חישוב בראש איך יותר מהיר להגיע  אליך, לצמצם נזקים ולא לחשוף את עצמי. לבסוף אזרתי אומץ, יצאתי מהאוטו, גב זקוף (אם כבר אז כבר... ), זונה גאה, נמנעת מלהסתכל לצדדים, פוסעת לעבר הלא נודע. קר כבר לא היה.
נכנסת בדלת, מקום חשוך יחסית (בראש נרגעתי, אמנם ראית כבר כל פיסת עור שלי אבל אני אלופת הפוזות היפות), על הדלת חיכה לי כיסוי עיניים שחור, הגעתי לאמצע החדר, שמתי אותו והמתנתי.. שומעת אותך מתקרב, צוחקת צחוק של  מבוכה, הלב מאיץ אפילו יותר, היה לי פיק ברכיים קל שמת לב כנראה כי מיד הרגשתי את הידיים שלך אוחזות בי, לא נותנות ליפול, מיישרות אותי. ואני מחייכת, נהנת מהמגע ועוד לפני שהבנתי, הרגשתי סטירה. לרגע התעשתתי, החיוך הצטמצם מנסה לאמוד אותך בראש שלי ולפני שמספיקה הלחי השניה שלי ספגה סטירה שניה. החיוך יורד לגמריי ולפני שאני מצליחה להגיב, הלשון שלך סותמת לי את הפה. לעזאזל עם הגוף שלי, יש לו חיים משלו והוא מגיב לך מיד, אתה מרגיש ומתנתק ממני, ברוכה הבאה כלבונת מגחך לך והולך למס' שניות מביא חבל ומתחיל לקשור אותי כמו על צלב, ידיים לצדדים, רגליים מפוסקות, פותח את בגד הגוף מלמטה, קורע את הגרביון. בין כל התחושות שעוברות עליי, הריגוש, הפחד, הגירוי עוד עוברת לי מחשבת מודעות (לדעתי האחרונה לאותו ערב) על כך שבגלל הקשירה החורים שלי פשוט פתוחים לרווחה ואתה בטח בוחן אותם עכשיו. עוד לפני שתחושת הבושה מספיקה לאפוף אותי, אני מרגישה את הפלאג הקר להפליא חודר אותי בתחת, מתחיל פעולת הרחבה ואתה מעביר יד ומלטף את הישבן ואחכ נותן מכה או שתיים (או עשר, מי ספר) והגוף שלי, אוחחח הגוף שלי. ועוד לא התחלת כלום.
ועכשיו הגיע זמן החובות .... 
מנית לי אותם, את כל האי ציותים הקטנים וההתמרדויות של ההתחלה, הזכרת לי מילים מתגרות שעכשיו הגיע זמן התשלום שלהן.
וזה מתחיל, השוט מתחיל לצרוב את גבי, הצלפה אחר הצלפה כל כמה אתה עוצר, חודר לתוכי עם אצבעות,  מלטף את פניי, נותן לי למצוץ את המיצים שלי וממשיך, מגביר  את העוצמה, כמו בוחן אותי, את הגבול שלי, עד איפה יכולה לספוג (ועוד קצת) ואני... מדי פעם  מוציאה אנחה,  אבל בעיקר מתמכרת לכאב הזה, לכאב שלך. 
זה הרגע שממנו פחדתי הכי הרבה לפני, מידת ההכלה אותך כי זה מגיע אצלי יחד עם התמסרות ושליטה מלאה ואני, אני כבר מזמן שלך. אין לי מושג כמה הצלפות, הפסקתי לספור באיזה  שלב. כשהן הפסיקו הרגשתי שאני מרחפת, התקרבת אליי, שוב מלטף אותי, לוחש מילים באוזניי,  מתיר את הקשירה, מצמיד אותי אליך, מחבק ואז מוריד אותי על ברכיי. הפלאג עוד בפנים עושה את עבודתו נאמנה... אתה מצמיד את הפנים שלי למכנס שלך שעד מהרה יורד ואני מרגישה את הזין העומד שלך ואתה מתחיל לזיין לי את הפה. בהתחלה, לאט ואז מהר יותר ויותר לא מתחשב ברפלקס ההקאה שלי ובחוסר הנשימות, עד שאני מצליחה לברוח קצת, מסדירה נשימה, והסטירה לא מאחרת להגיע, ועוד אחת ועוד אחת ואתה מזהיר אותי שלא אעשה זאת שוב והזין חוזר לפה שלי ושוב אני מרגישה אותו חודר לי את הגרון, המיצים מתחילים לעלות ואני בורחת, האף נוזל והעניים דומעות והסטירות שלך לא מאחרות לבוא וכך במשך דקות ארוכות, סטירה זיון פה ואין לי שליטה יותר, אני פשוט לא מצליחה לברוח ממך. ואתה כמו מבין את מה שאני מרגישה, מסובב אותי בבת אחת, מושך ממני את הפלאג, לא נותן לי שניה אפילו לנשום מהתחושה וזין שלך כבר בתוכי מחליף אותו ואתה מגביר קצב ואני שומעת את עצמי גונחת,  וצועקת ואתה לא מתחשב  ואני נקרעת אבל מתפללת שלא תצא מתוכי שתישאר ככה עוד וצועקת ונוהמת כמו כלבה מיוחמת שזכר האלפא שלה מזיין אותה, אני חור לשימוש ואלוהים, לא מתאפקת יותר וגומרת ואתה מיד אחרי...נופל עליי. 
שעות אחכ, בין כל השיחות והצחוקים הקטנים אני עוד עם כיסוי העיניים, כבר הודעת לי מראש שכנראה שלא אזכה להציץ ולראות אותך גם הפעם
כשמגיע הזמן שלי ללכת, אתה עוזר לי להתלבש עומד מולי ואני שומעת את החיוך שלך (כן, כן, זה אפשרי) ואני מתחננת, עוד התחננות אחת אחרונה, שתיתן לי לראות אותך, מתחנפת ומצטנפת בתוכך. אתה צוחק, שותק לרגע, חושב עם עצמך ו......
;-)
לפני 7 שנים. 14 בפברואר 2017 בשעה 9:48

לפני 7 שנים. 1 בינואר 2017 בשעה 14:08

My mama always said

be careful with what you wish

 

אתה רוצה להעיר את השדים שלי ???

לפני 7 שנים. 23 בדצמבר 2016 בשעה 10:57

הוא:  לביאה שייכת למשפחת החתולים, לא.....?

 

אני: כן, למה?

 

הוא:  כי את כנראה ההוכחה שחתולים וכלבים יכולים לחיות זה לצד זה בהרמוניה

 

אני: המממ זה נקרא פיצול אישיות??

 

(נו...זאת הדרך שלי לקבל מחמאות)

 

 

ועכשיו ברצינות...

*  תגיד, איך זה שאתה תמיד רואה רק את החיובי בי?

** וזה הזמן להגיד לך תודה (גם פה) }{