דברים שרואים מכאן

אתה לא פה.

אני לא שם.

מודדת. קצת מדדה.

היום היה תורי לבהות כל היום.

מקווה שזה אומר שהתחלפנו ואתה היית יצרני.

זה מה שחשבתי שתשיר לי מתישהו, לפחות את הבית הראשון.

לא בקול, אולי אפילו לא במודע.

אבל מלבד צניעות (מזוייפת, כי אני לא באמת כזו) ומעט חרדה,

פחד מהלא נודע, אין עכשיו מה שיעצור אותי מלצטט:

כמעיין המתגבר
באתי אלייך שוב
רגע לפני שאתייבש
רגע לפני שבא יאוש
אני לוקח תנופה
נושם קצת אוויר צח
מקלף את הפצע
מסדר ת'שערות שלי
את תחכי לי על הגבול
צעד אחד קטן ויבוא השינוי

כמעיין המתגבר
חוזר אלייך שוב
חלליות על הירח
אני מחכה לך בחוץ
כמעיין המתגבר
נמשך לאור כישוף
זהר הלילה
מתעתע בי שוב

בתוך הבטן שד
רואים על הפרצוף
עוד מעט הוא ישתחרר
עוד מעט יבוא פיצוץ
אני לוקח תנופה
נושם קצת אוויר צח
מקלף את הפצע
מסדר ת'שערות שלי
הנה הפרח הנה צוף
צעד אחד קטן ויתחיל הטירוף

כמעיין המתגבר
חוזר אלייך שוב
החללית נחתה על הירח
אני נשארתי בחוץ
כמעיין המתגבר
נמשך לאור כישוף
זהר הלילה
מתעתע בי שוב

*אל תישאר בחוץ! בוא אליי פנימה. חם ונעים פה, און מיי מג'יקל מיסתרי רייד.

אתה פה. כל כך כל כך פה וכל כך פתאום.

כבר כמה ימים שאתה פה. כל יום קצת, גם אם זה תחום.

ופתאום ראיתי.

ראיתי ניצוץ, ראיתי ברק. בעיניים ראיתי אותם. בשלי, בשלך.

ופתאום רציתי לצעוק לך, אפילו בלחש, שאתה כל כך יפה לי. מהרגע הראשון, עוד לפני שהתיישבתי.

אבל אתה סוף סוף נח, אז אני כותבת במקום...

עוד טיפטיפה חופש מחכה לך פה, בוא תיקח.

אני לא רוצה שתשתמש בי.

אני רוצה לשמש אותך. ואותי.

הבדל דק ומשמעותי. הניואנסים הקטנים עושים את ההבדל.

כמעט נרדמתי
ופתאום הרגשתי אותך
בא אליי מאחורה, מקפל אותי אלייך
מושך ודוחף מצמיד ונדחק מפלס ופותח
רוצה כל כך שוב לשמוע ולהרגיש
תכווצי
ותרפי
ושוב מכווצת  חזק, מתהדקת עליך
ולמשמע המילים שוב מרפה
משחררת
ושוב תכווצי
כלבה
ותרפי את עצמך מסביבי

טוב לך
להרגיש את הכוס הקטן והחמוד שלי
נאסף ונסגר עליך, משתפשף לך על הזין
חזק וצמוד
עוד, עוד, יותר
נאחזת בך מבפנים
ותרפי
עכשיו הדפנות כמו מלטפות
מתרככות, מתרצות

צריכה אישור,
רוצה להגיד תודה
בלחישה אל הכרית
ואז שוב, בצרחות
ושוב ושוב ושוב
ממש להרגיש איך אתה מתכווץ-מתנפח-מתפוצץ אצלי
מבפנים
אומייגאדאומייגדאומייגאד

ועכשיו בשקט
לבד
אצבע אחת

עדיין צריכה אישור מפורש?
שוב צריכה אישור מפורש.
בבקשה.

ותודה...
ולך תז(ד)יין
איפה לגו-מאן כשצריך אותו?

מעלה אותך ואותי לאוויר
ומחכה
לי ולך

אמרת שמגיע לי יותר ממה שאתה מסוגל לתת.

שמגיע לי יותר ממך.

לא מגיע לי יותר ממך, מגיע לי אותך.

מגיע לי ממך, יותר.

לי. לשתוק.

מיוט הדדי, מחכים. בודקים כמה חסר.

לי. להגיע לקו הסיום.

לאמיתו של דבר, גם להתחיל קשה.

משחזרת את האישור שביקשתי וקיבלתי. גם זה לא מספיק.

תוהה על המחמאות שנשפכות מתוכך לפעמים, כאילו ברחו בלי ששמת לב.

כמה חסר לך? חסר לך. חייב.

אלוהים אדירים, שרק לא יעבור לפני הזמן. לך, לי. לנו.

ואז עוצרת. מתנערת לרגע קט, מתרוממת, מעלה חיוך אמיתי לגמרי על פניי ונשמתי וממשיכה. חיים מלאים.

אני שמחה שהגעת, אני שמחה גם שהלכת לרגעים, כי למרות הקושי אני לומדת לבד.

אם לא יחסר, אם לא תחזור, מקווה שאמשיך לשמוח במה שכן היה.

אבל תחזור, כן?

אבל תחזור. כן.

כי קשה בלעדייך. קשה לי לשתוק.

הערב הקפיץ אותי ל 95%.

לשפשף בעדינות.

לנשום עמוק.

לחכות.

אותך

הערב

זה עשה לי נעים וחלק ורטוב ומרוגש.

מה עוד תרצה ממני תמורת נזיד עדשים?

כן, אני יודעת, יש לך עדשים משלך, יש לך כמעט כל מה שאתה צריך, יש לך המון משקל על הכתפיים והמון דברים על הראש.

לא רוצה לשמוע מה אתה צריך. רוצה לשמוע מה אתה רוצה. ממני.

אתה יכול לבקש, להגיד ואפילו להורות לי לעשות כמעט כל דבר שאני מצליחה (ובטח כמה שאני אפילו לא מצליחה) לדמיין כרגע.

אתה יכול להניח שאני אעשה את מירב המאמצים כדי שתהיה מרוצה, ולפחות אנסה לעשות כל מה שתגיד.

אתה יכול להחליט מה יהיה פה, וכמה יהיה ממנו. אני אקבל בערך כל מה שתוכל לתת.

אבל אתה לא יכול לקבוע לי מה אני אחשוב או ארגיש, אפילו לא כלפיך.

הדרך היחידה שאתה יכול להשפיע בה על מה אני חושבת עליך ומרגישה כלפיך היא דרך איך שתבחר להתייחס אליי ולהתנהג בכלל.

את זה אתה יכול. בכל רגע נתון.

מטפס ל75% כבר.

כבר שלושת-רבעי מוכנה.