חבר שלי מפעם מת בעזה. זה בכלל קרה לפני איזה חודשיים אבל גיליתי רק לפני כמה ימים. הכרנו כשהייתי באוניברסיטה והוא היה תלמיד תיכון, הוא היה חבר של חבר כזה, צעיר ממני בחמש שנים שזה היה המון אז. הוא היה ביישן ומתוק ואני לא שמתי עליו כל כך. כמה שנים אחרי זה אני כבר הייתי אחרי הלימודים והוא היה חיילצביחידת מודיעין סודית כלשהי ועדיין ביישן למדי, והוא היה בזוגיות עם אחת ממעגל החברים, מישהי צעירה שגם אותה לא כל כך הכרתי.
יום אחד נפגשנו ברחוב במקרה, הוא סיפר לי שהם נפרדו, ואני חיבקתי אותו ואמרתי לו שיש לי קצת זמן אם בא לו לדבר. הוא הזמין אותי הביתה, כמובן שרק כשנכנסנו אליו הבנתי שהוא גר אצל ההורים עדיין, חייל אחרי הכל. הבית היה ריק וישבנו וקשקשנו והוא אמר לי כמה שהוא שמח שנפגשנו, כשהיינו נפגשים עם החבורה בעבר הוא תמיד רצה לתפוס אותי לשיחה ולא היה לו האומץ. שאלתי אותו מה הבעייה לשוחח איתי, לא כל כך הבנתי למה הוא מתכוון (הייתי פחות אינטליגנטית בכל הנוגע לפלרטוט וסקס אז), אז הוא היה נבוך קצת ואמר לי שהוא היה מאוהב בי. מאוד הוחמאתי והסמקתי. לא ידעתי מה לומר. הוא היה כזה מתוק וכנה ופגיע ועצוב אז פשוט נישקתי אותו. קצת התמזמזנו שם. ואז אמרתי לו שאני צריכה ללכת.
יצאנו תקופה, ואני ניסיתי להשאיר את זה בסוד, אבל בסופו של דבר החברים המשותפים הבינו. אז היינו יחד כבר רשמית. לא התייחסתי אליו יפה כל כך. למעשה ממש מיררתי לו את החיים בדרמות והיעלבויוןת וכאלה. עוד משהו שעבר לי מאז. בכל פעם שהוא היה מתעשת אומר לי שאנחנו צריכים להיפרד הייתי אומרת לו שאנחנו צריכים לעשות סקס פרידה, ואחרי הוא היה מחליט שאולי כדאי להישאר ביחד בכל זאת. ככה זה המשך בערך חצי שנה עד שנפרדתי ממנו (כמובן עם סקס פרידה אבל באמת הפעם). הוא היה שבור ובכה קצת. באמת אהב אותי. ההורים שלו היו מתוקים לגמרי. כואב לי עליהם. חבל שלא נשארנו בקשר קצת. הוא לא היה נשוי עם משפחה. אם הייתי יכולה לפגוש אותו עכשיו הייתי רוצה לראות מה יצא מהבחור התמים והחמוד שהוא היה.
