אני מתגעגעת לכוס בן ה-19 שלי. הוא היה גומר כל כך מהר ותמיד רעב לעוד. אני זוכרת את עצמי, לפעמים רק מפלרטטת עם בחור שווה וכבר רטיבות ראשונה וכיווץ מופיעים ואני מתחילה לאבד ריכוז... לא פלא שהפכתי לשרמוטה כזו טובה בגיל כזה צעיר, הכוס שלי היה מוביל אותי לכל מקום, וגם לוקח את מה שכיף לו בלי להתחשב בי. לא היה אפשר לחדור אלי בעדינות, כל חדירה הייתה טחינה אגרסיבית, החיכוך היה מטריף וגורם לי לאבד שליטה וישר זה היה "תזיין אותי תדפוק אותי תטחן את הכוס הזה תגרום לי להשפריץ". כשהקצין היה חודר אלי הייתי מרגישה כבר את האורגזמה מתקרבת ומנסה לדחות לרגע, חכה שניה, בבקשה, עברו ארבעים שניות, לא יכול להיות שכבר גומרת... וככה יצא שלא חוויתי גמירה מהדגדגן עד ששכבתי לראשונה עם אישה, בגיל 23 או 24. אפילו לא מעצמי. אבל היה כל כך כיף. אורגזמה אחרי אורגזמה אחרי אורגזמה... שלא לדבר על העובדה שכל גבר ששכבתי איתו היה משוכנע שהוא אליל סקס, רק כי פגש את הבחורה עם הכוס הכי ידידותי בשכונה. :)
היום אני קצת יותר מהורהרת, קצת יותר לוקחת את הזמן. הכוס מתוח, פתוח, פעור הרבה יותר משהיה בעבר. לא כל זין מאתגר אותו. אני מסוגלת ליהנות מזין בינוני בלי לאבד את הראש. לשלוט בקצב, לתת לו לדפוק אותי ואז להאט, להישאר בפנים, לחכות קצת, להתכווץ מסביבו בצורה נעימה. אני מסוגלת ליהנות מזין קטן, לתת לו לחקור, לצאת ולהיכנס, להרטיב ואז לשפשף עליו את הדגדגן.
והכי מעניין, אני מסוגלת ליהנות מזין גדול - ממש גדול - לראשונה בחיי. כמו הזין של א', שגר חמש עשרה דקות הליכה מכאן, ומדי פעם אני מרגישה את הצורך ללבוש חצאית קצרה, ללכת אליו ולהרגיש כמו בת 19 שוב. תזיין אותי תדפוק אותי תטחן את הכוס הזה תגרום לי להשפריץ כן כן אני גומרת תודה ביי.
