משהו שקראתי ומאוד התחברתי אליו. מנסה ליישם הן כשאני מלמד שיבארי והן כשאני קושר.
"לקשור זה קל, להרגיש זה יותר קשה" (נכתב על ידי זטסו, לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית, עזר בתרגום: אורן שטיין).
אני מלמד אנשים לקשור עם חבלים כבר תקופה ארוכה. למען האמת, זה לא נכון. האמת היא שאני מלמד אנשים איך לתקשר זה עם זה באמצעות החבל כבר תקופה ארוכה.
יש הבדל בין השניים.
בשנים עברו, שאלתי את שיבא אייזו (קושר מפורסם יפני) מה ההבדל בין שיבארי במערב לבין שיבארי ביפן. התשובה שלו הייתה: ביפן, אנחנו מתחילים מהלב, מהרגש, ואז מלמדים את הטכניקה. במערב, לעומת זאת, נראה כי כולם מתחילים ללמד טכניקה ואז מקווים למצוא את הרגש, את הלב.
והרגע קראתי דיון המסביר לימודי שיבארי כמו שמלמדים נהיגה.
זה מרגיש כאילו ככה אנחנו באמת מלמדים במערב בצורה טכנית בלבד.
פעם שאלתי מישהו מה זה "Labbing", ביטוי שמעולם לא שמעתי. ברגע שהסבירו לי את זה, שאלתי אנשים אם הם אי פעם עשו את זה, או איך הם מביעים רגש באמצעות החבלים. הם ענו לי שהם מעולם לא שמעו על מישהו שעשה את זה. ברגע ששאלתי למה לא, הם אמרו שזה קשה מדי, מסובך מדי.
זה, פחות או יותר, מה שאני חושב שחסר בתקופתנו אנו ובמערב.
תחושה, רגש, עומק. להעביר את כל אלו באמצעות החבלים זה מסובך. זה יכול לקחת תקופת חיים שלמה ללמוד איך לעשות את זה. בנוסף לכך, אני מצטער לומר שאין בין זה לטכניקה שום קשר.
יכול להיות שאתם יודעים לבצע את הגרסה המסובכת ביותר של נאקה אקירה לסספנשן העולה על דעתכם. אבל בלי הרגש, אתם מפספסים את כל הרגש והלב של השיבארי.
למה אני מתכוון ברגש? זהו הלב, קורורו ביפנית, המהות של למה אנשים קושרים.
אני לא ממש יכול להסביר את זה. וזהו חלק משמעותי מהבעיה. זה באמת ממש מסובך להסביר ועוד יותר מסובך ללמד.
אז במערב פשוט כמעט ולא מלמדים את זה.
עם התלמידים שלי מהרמות הגבוהות יותר, אני עוצר אותם באמצע קשירה ושואל את מבצע הקשירה: "מה היא מרגישה כרגע?" ואז שואל: "ומה אתה רוצה שהיא תרגיש?"
לרוב, התשובה היא "אני לא יודע".
זאת מכיוון שאנחנו לא מלמדים את זה. אנחנו לא חושבים על זה, ורגש הוא דבר שחסר בשיבארי המערבי. בלי הרגש, אנחנו מפספסים את המהות. אנחנו מתייחסים לשיבארי כמו שאנחנו מתייחסים ללימודי נהיגה.
ואולי זה עובד עבור רוב האנשים. עבורי, הייתי מעדיף שלא להתייחס לפרטנרית שלי כאילו הייתה מכונית.
פעם התמזל מזלי לראות את נורקי שימו קושר. כשהוא סיים את החבל השני מתוך ה-TK, הנקשרת שלו חוותה אורגזמה פעמיים. פעמים רבות מספור צפיתי ביקימורה (מאסטר שיבארי שנפטר לפני שנתיים) מרים אשה לרקיע השביעי תוך כדי הקשירה הראשונה. זה קרה בלי שום קשר לטכניקה המודגמת.
אני יכול ללמד אתכם את ה-TK של יוקימורה בתוך שעה. ללמוד איך להשתמש בזה בכדי להעביר תחושות, רגשות, ואת ליבו של הקושר? זה כבר עלול לקחת תקופת חיים שלמה.
אם נתייחס ללימוד השיבארי בזילות כמו שאנחנו מתייחסים ללימודי נהיגה, זה כל מה שזה יהיה: לימודי נהיגה.
יש כל כך הרבה מעבר. אם כל מה שאתם לומדים זה איך לקשור, אתם אף פעם לא תלמדו למה אנחנו קושרים. ובלי האלמנט הזה, אתם מפספסים את החלקים הטובים ביותר של השיבארי.
