יומני היקר,
גם היום חפרתי תעלות.
גלגלתי ערימות חול מהמפלס התחתון למפלס השני וירדתי חזרה להביא עוד חול וחוזר חלילה.
כשסיימתי עליתי למפלס השלישי והזדיינתי עם מאיה. מעבר לנמליות מעניינת יש לה גם 6 כפות רגליים שאפשר לסגוד להן כל היום.
אבל כשאני גומר אני מייד נגעל ממנה כמו שאני נגעל משאר הנמלים ומעצמי.
בערב ישבנו במפלס הרביעי וכירסמנו רגלי צרצרים. זה היה מגעיל אבל כיף ומשמח לרגע.
בלילה אני לא מצליח לישון.
אנחנו מוקפים במעין קירות שקופים שאני לא מצליח להבין וזה לא נותן לי מנוחה.
נראה שהנמלים סביבי חיות עם זה לא רע.
אחת אמרה לי שרק אלוהים יודע הכל ואין לי מה להסתבך שם. אני חשבתי לעצמי שאלוהים הוא או ילד קטן שמתבונן בנו בלי להבין כלום או וואחד סוטה עם חוש הומור שחור במיוחד.
אחרת אמרה לי שאני משוגע שצריך טיפול. פחחח. חרקים.
חייכתי ואמרתי לה שביום שהיא תחוש שאני נורמאלי אני מתחנן שהיא תמצא את טובי הרופאים לרפא אותי מהמחלה האיומה הזו.
יש נמלה נוספת שכולם טוענים שהיא מאד רוחנית והיא טוענת שהיא מצליחה לראות אל מעבר לקירות השקופים ולדבר עם יצורים מהצד השני. הנאיביות שלה מאד נעימה רק שלפעמים, בזמן שהיא מדברת על ה״יקום והאנרגיה והאור אור אור סביבנו״, אני מדמיין איך היא נאנסת באכזריות על ידי דב נמלים.
הלילה, כשסוף סוף נרדמתי חלמתי שאני כבר לא נמלה אלא שפירית כחולה. כשפירית אני עפה למפלס העליון ומתקרבת לתקרה השקופה.
אני מתפוצצת לאלפי חלקיקים מאד מאד מאד קטנים, יותר קטנים מהאטומים שמרכיבים את הקירות השקופים.
ואז אני עוברת מבעד לכל חומר, אל מעבר לקירות השקופים.
בשניה הזו התעוררתי בלי אויר.
לידי מאיה. נמלה.
אני מסתכל על עצמי. נמלה.
איזה זין!
מאיה שמה יד על הפנים שלי ברוך אמהי. העניים שלה מלאות אהבה.
אני נרגע לרגע.
קם ויוצא לחפור עוד תעלה
עד ניסיון הבריחה הבא.
